וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י ׀ חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב׃

חתת. פַּחַד:

וּנְטָלוּ וַהֲוַת דַּחֲלָא דַיְיָ עַל עַמְמַיָא דִי בְּקִרְוֵי סַחֲרָנֵיהוֹן וְלָא רְדָפוּ בָּתַר בְּנֵי יַעֲקֹב

דגשות תי"ו חִתַּת. להתבלע התי"ו:

וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים. כִּי בְּנָסְעָם מִשְּׁכֶם שֶׁהָיְתָה עִיר מִבְצָר, הָיְתָה סַכָּנָה שֶׁיִּתְקוֹמְמוּ הַסְּבִיבוֹת עֲלֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ, וְלָכֵן הֻצְרַךְ אָז שֶׁתִּהְיֶה חִתַּת אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם.

וַיִּסָּעוּ וַיְהִי וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁחִדּוּשׁ יַשְׁמִיעֵנוּ, כִּי הֲגַם שֶׁנָּסְעוּ מִשָּׁם, וְזֶה יַגִּיד עַל עֲנַף הַבְּרִיחָה, אַף עַל פִּי כֵן ״וַיְהִי חִתַּת״ וְגוֹ׳. אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הֲגַם שֶׁרָאוּ שֶׁמִּלְּטוּ מִיָּדָם וְהָלְכוּ לָהֶם, אַף עַל פִּי כֵן נָפְלָה עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וְלֹא רָדְפוּ, וְהִסְכִּימוּ עַל מְלִיטָתָם.