בְּרֵאשִׁית ל״ה · י״ז

כי גם זה. נוֹסַף לְךָ עַל יוֹסֵף; וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: עִם כָּל שֵׁבֶט נוֹלְדָה תְּאוֹמָה, וְעִם בִּנְיָמִין נוֹלְדָה תְאוֹמָה יְתֵרָה:

וַהֲוָה בְקַשְׁיוּתַהּ בְּמֵילְדַהּ וַאֲמֶרֶת לַהּ חָיְתָא לָא תִדְחֲלִי אֲרֵי אַף דֵּין לִיךְ בָּר

בהקשותה. מהבנין הכבד הנוסף, והטעם שהקשתה הלידה על נפשה וכן ותקש (פסוק טז), רק הוא מהבנין הכבר הדגוש, כמו ותכל להשקותו (בראשית כד יט):

אל תיראי כי גם זה לך בן - כאשר התפללת יוסף ה' לי בן אחר ולא חפץ להמיתך אלא קבל תפילתך, ולדבר על לבה נתכוונה.

אַל תִּירְאִי. שֶׁיִּהְיֶה הַיֶּלֶד נְקֵבָה מִפְּנֵי שֶׁהַחֲבָלִים מְרֻבִּים, כְּאָמְרָם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה לא.) חֶבְלֵי נְקֵבָה מְרֻבִּים מִשֶּׁל זָכָר.

כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. אַף עַל פִּי שֶׁחֶבְלָיו מְרֻבִּים גַּם הוּא זָכָר:

כי גם זה לך בן פרש״‎י נוסף על יוסף. כלומר נתקיימה תפלתך יוסף ה׳‎ לי בן אחר ולא חפץ להמיתך, ולדבר על לבה נתכוונה.

אַל תִּירְאִי כִּי גַם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הִיא הַמּוֹרָא שֶׁמַּבְטִיחָתָהּ עָלָיו שֶׁלֹּא תִּירָא, וְלִכְשֶׁנֹּאמַר כִּי אֵימוֹת מָוֶת הָיוּ לָהּ, בַּמֶּה מְסִירָה מִמֶּנָּה הַמּוֹרָא בְּאָמְרָהּ כִּי גַם זֶה וְגוֹ׳? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת מַה כַּוָּנָתָהּ בְּאָמְרָהּ ״גַם״?

אָכֵן יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פב:ח) כִּי בִּנְיָמִין נוֹלְדוּ עִמּוֹ שְׁתֵּי תְּאוֹמוֹת, מַה שֶׁלֹּא נוֹלְדוּ כֵּן עִם יוֹסֵף כִּי אִם תְּאוֹמָה אַחַת, עַד כָּאן. וְלָזֶה ״וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ״ אָמְרָה לָהּ הַמְיַלֶּדֶת ״אַל תִּירְאִי״ מִמַּה שֶׁאַתְּ מִתְקַשֵּׁית בַּלֵּדָה שֶׁמָּא תִּסְתַּכְּנִי, כִּי יֵשׁ לָךְ הֵרָיוֹן מְשֻׁנֶּה מֵהָרִאשׁוֹן, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי גַם בְּתוֹסֶפֶת רִבּוּי זֶה לָךְ כֵּן, כְּאִלּוּ אָמַר ״כִּי גַם בֵּן זֶה לָךְ״.

עוֹד תִּרְמֹז עַל פִּי מַה שֶׁיָּדוּעַ (נדה לא.) כִּי הַמְקַשָּׁה לֵילֵד בְּבֵן זָכָר אֵינָהּ מִסְתַּכֶּנֶת, וְהַמְקַשָּׁה לֵילֵד בְּבַת הִיא מִסְתַּכֶּנֶת, לָזֶה אָמְרָה כִּי וַדַּאי גַּם זֶה לָךְ בֵּן וְלֹא תִסְתַּכְּנִי.