בְּרֵאשִׁית ל״ה · י׳

לא יקרא שמך עוד יעקב. לְשׁוֹן אָדָם הַבָּא בְּמַאֲרָב וְעָקְבָּה, אֶלָּא לְשׁוֹן שַׂר וְנָגִיד:

וַאֲמַר לֵהּ יְיָ שְׁמָךְ יַעֲקֹב לָא יִתְקְרֵי שְׁמָךְ עוֹד יַעֲקֹב אֶלָהֵין יִשְׂרָאֵל יְהֵא שְׁמָךְ וּקְרָא יָת שְׁמֵהּ יִשְׂרָאֵל

לא יקרא שמך עוד יעקב. לבדו כי גם ישראל:

שִׁמְךָ יַעֲקֹב יֹאמַר כִּי עַתָּה עוֹדְךָ אַתָּה נִקְרָא יַעֲקֹב אַף עַל פִּי שֶׁהֶחְלִיף שִׁמְךָ שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו, כִּי הוּא לֹא נִשְׁתַּלַּח לְךָ לְהַחֲלִיף אֶת שִׁמְךָ, אֲבָל מֵעַתָּה לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. וְזֶה טַעַם "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל". אוֹ יִרְמֹז שֶׁקָּרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל מוּסָף עַל יַעֲקֹב, לֹא שֶׁיֵּאָסֵר לְהִקָּרֵא יַעֲקֹב:

שִׁמְךָ יַעֲקֹב. אֲנִי מְקַיֵּם לְךָ עַתָּה זֶה הַשֵּׁם, שֶׁתִּהְיֶה קַיָּם אַתָּה לְבַדְּךָ בְּעָקֵב וּבְסוֹף כִּלְיוֹן כָּל שְׁאָר הָאֻמּוֹת, כְּאָמְרוֹ (ירמיהו מו:כח) "כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם וְאוֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה":

לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב. וְכַאֲשֶׁר יִתְקַיֵּם עִנְיַן שֵׁם יַעֲקֹב שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּסּוֹף אַתָּה לְבַדְּךָ, כְּאָמְרוֹ "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן" (במדבר כג:ט), אָז לֹא יִהְיֶה עִנְיָן עוֹד לְשֵׁם יַעֲקֹב.

כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. שֶׁתִּשְׂתָּרֵר עַל כָּל פְּלִיטֵי הָאֻמּוֹת, כְּאָמְרוֹ "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" (במדבר כד:יז).

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל. בֵּרַךְ אוֹתוֹ שֶׁיַּתְחִיל קְצָת עִנְיַן שֵׁם יִשְׂרָאֵל מֵעַכְשָׁיו, שֶׁיּוּכַל נֶגֶד הַמִּתְקוֹמְמִים עָלָיו גַּם בְּאֶרֶץ לֹא לוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין עו): "כָּל מָקוֹם שֶׁהָלְכוּ נַעֲשׂוּ שָׂרִים לַאֲדוֹנֵיהֶם".

שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב לבד כי שני שמות יהיו לך יעקב וישראל, שאם יעקר מכל וכל את יעקב שמך יאמרו, כי בשביל עוקבה נקרא שמך יעקב כדכתיב הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים, ויקראו שמך פעמים כך ופעמים כך אבל באברהם לא נאמר שמך אברם לפיכך הקורא לאברהם אברם עובר בעשה.

כי אם ישראל יהיה שמך לשון שררה כדכתיב כי שרית עם אלקים ונאה לך שם זה כי מלכים מחלציך יצאו. כאן פרש״‎י זהו שאול ואיש בושת וא״‎ת מהו ששנינו מפני מה נענש אבנר על שהשהה מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה שהמליך איש בשת בן שאול ומה לו להענש על כך הלא גזירת הכתוב היא כמו שפרש״‎י אלא נענש על שכונתו לבייש את דוד כשישהה מלכותו.

שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב. מִדְּקָאָמַר ״שִׁמְךָ יַעֲקֹב״, מַשְׁמָע שֶׁשֵּׁם יַעֲקֹב יִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יֵעָקֵר, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב״, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבָּא לוֹמַר לֹא שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם יַעֲקֹב אֶלָּא יִהְיֶה טָפֵל כוּ׳, אֲבָל אֵצֶל אַבְרָהָם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יג:) כָּל הַקּוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְהַיְינוּ טַעֲמָא לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶצְלוֹ ״שִׁמְךָ אַבְרָם״ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ״שִׁמְךָ יַעֲקֹב״.

וְעַל צַד הָרֶמֶז, יֵשׁ מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ שְׁנֵי שְׁמוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב עַל שֵׁם שְׁנֵי הַגְּאוּלוֹת, יַעַן כִּי מָצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירמיהו כג:ז-ח) לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם לְגַמְרֵי, אֶלָּא שֶׁזְּכִירַת נִסֵּי יְצִיאַת מִצְרַיִם יִהְיוּ טָפֵל, וְזִכְרוֹן נִסִּים שֶׁלֶּעָתִיד יִהְיוּ עִקָּר. וְכֵן כָּאן אָמְרוּ (בראשית רבה עח:ג) לֹא שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם יַעֲקֹב לְגַמְרֵי, אֶלָּא יִהְיֶה טָפֵל וְשֵׁם יִשְׂרָאֵל עִקָּר. אִם כֵּן שְׁנֵיהֶם עִנְיָן אֶחָד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בִּגְאוּלָה אַחֲרוֹנָה (ישעיהו מ:ד) ״וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר״ - עָקֹב נִגְזָר מִן שֵׁם יַעֲקֹב, וּמִישׁוֹר נִגְזָר מִן שֵׁם יִשְׂרָאֵל יָשָׁר אֵל. וּלְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז:טו) ״כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת״, שְׁמַע מִינָהּ שֶׁנִּסִּים שֶׁלֶּעָתִיד לֹא יִהְיוּ גְּדוֹלִים מִן נִסֵּי מִצְרַיִם, וְלָמָּה יִהְיוּ נִסֵּי מִצְרַיִם טָפֵל? אֶלָּא לְפִי שֶׁבִּגְאוּלָה שֶׁל מִצְרַיִם לֹא הָיָה זְכוּתָם מַסְפִּיק לְהוֹצִיאָם בְּיָד רָמָה, וְהֻצְרְכוּ לֵילֵךְ בְּעָקְבָה וּרְמִיָּה, כִּי אָמְרוּ ״נֵלְכָה לִזְבֹּחַ לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״ (שמות ה:ג), וְכָל בּוֹרֵחַ הוֹלֵךְ בְּחִפָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יב:יא) ״וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן״. וּגְאוּלַת בָּבֶל פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא הָיְתָה גְּאוּלָּה שְׁלֵמָה כִּי אִם פְּקִידָה בְּעָלְמָא, וְגַם שָׁם נֶאֱמַר (ישעיהו מח:כ) ״צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים״.

אֲבָל בִּגְאֻלָּה אַחֲרוֹנָה, אַחַר שֶׁנִּתְמָרֵק הֶעָוֹן מִכָּל וָכֹל בְּאֹרֶךְ גָּלוּת הַחֵל הַזֶּה, יַסְפִּיק זְכוּתָם שֶׁיֵּצְאוּ בְּיָד רָמָה בְּמִישׁוֹר וְלֹא בְּעָקְבָה וְלֹא בְּחִפָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נב יב) כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן, זֶהוּ שֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר״. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יֵעָקֵר שֵׁם יַעֲקֹב לְגַמְרֵי, וְכֵן לֹא תֵּעָקֵר זִכְרוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם לְגַמְרֵי, כְּדֵי שֶׁיִּזְכְּרוּ שְׁנֵי הַגְּאֻלּוֹת יַחַד וְיֵדְעוּ וְיַכִּירוּ הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּינֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרַם הַחֵטְא, כִּי בְּלִי סָפֵק שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם רָעִים וְחַטָּאִים כַּמְבֹאָר בִּנְבוּאַת יְחֶזְקֵאל (יחזקאל כ ח) אֲשֶׁר מִזֶּה הַצַּד רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה טָפֵל, וְכֵן שֵׁם יַעֲקֹב לֹא נֶעֱקַר לְגַמְרֵי מִזֶּה הַטַּעַם. וְעוֹד שֶׁהַגְּאֻלָּה מְשַׁמֶּשֶׁת שְׁנֵי גְאֻלּוֹת, גְּאֻלַּת הַגּוּפוֹת מִן הַשִּׁעְבּוּד וְהַצָּרוֹת, וּגְאֻלַּת הַנֶּפֶשׁ מִצַּד הָעִנְיָנִים הָרוּחָנִיִּים שֶׁנִּתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל, כְּהוֹרָאַת שֵׁם יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, אֶחָד חָמְרִי, וְאֶחָד רוּחָנִי, כִּדְאִיתָא בְּרַבֵּינוּ בְּחַיֵּי. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָרוּחָנִי עִקָּר, מִכָּל מָקוֹם שֵׁם יַעֲקֹב לֹא יֵעָקֵר לְגַמְרֵי, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לִתֵּן חֵלֶק לָזֶה וְלָזֶה. אֲבָל שֵׁם אַבְרָם נֶעֱקַר לְגַמְרֵי, כִּי לְעוֹלָם בְּכָל הַדּוֹרוֹת הֲרֵי הוּא אַב הֲמוֹן גּוֹיִם, כִּי גַם אׇהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל מִיּוֹצְאֵי חֲלָצָיו הֵמָּה.

לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ וְגוֹ׳ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל. צָרִיךְ לָדַעַת מַה נִשְׁתַּנָּה יַעֲקֹב מֵאַבְרָהָם, כִּי הַקּוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה (ברכות יג.), אֲבָל הַקּוֹרֵא לְיִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב אֵינוֹ עוֹבֵר. וַהֲגַם שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) אָמְרוּ כִּי יַעֲקֹב אַהְדְּרֵיהּ קְרָא, וְלָמָּה לֹא נִלְמַד מִמַּה דְּאַהְדְּרֵיהּ לְיַעֲקֹב הֲגַם שֶׁאָמַר בּוֹ ״לֹא יִקָּרֵא״ וְאַהְדְּרֵיהּ כְּמוֹ כֵן בְּאַבְרָהָם?

וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁשִּׁנָּה ה׳ דְּבָרוֹ הַטּוֹב הָאָמוּר בְּיַעֲקֹב מֵהָאָמוּר בְּאַבְרָהָם, בְּמַה שֶׁאָמַר ״שִׁמְךָ יַעֲקֹב״, כִּי לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, כִּי מַה חִדֵּשׁ בָּזֶה בְּאָמְרוֹ ״שִׁמְךָ יַעֲקֹב״? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֵׁם קָבוּעַ הוּא לְךָ. אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת טַעְמוֹ שֶׁל הקב״ה לָמָּה בְּאַבְרָהָם הִקְפִּיד עַל אַבְרָם, וְעַל יַעֲקֹב לֹא הִקְפִּיד. וְיֵרָאֶה כִּי יֵשׁ טַעַם נָכוֹן, וְהוּא לְמַה שֶׁקָּדַם לָנוּ כִּי שְׁמוֹת בְּנֵי הָאָדָם הֵם שְׁמוֹת נַפְשׁוֹתָם, וַה׳ שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ וְדָרְשׁוּ זַ״ל (ברכות ז.) וְכוּ׳. וְהִנֵּה יַעֲקֹב יִהְיֶה שֵׁם נֶפֶשׁ שֶׁהָיְתָה לוֹ, וְלָזֶה הֲגַם שֶׁנִּתּוֹסֵף בּוֹ רוּחַ אֱלֹהִים הַנִּקְרָא יִשְׂרָאֵל, לֹא מִפְּנֵי זֶה אָבַד הָרִאשׁוֹן, וַהֲרֵי יֶשְׁנָם לְרִאשׁוֹן גַּם שֵׁנִי וְיָכוֹל הוּא לִקָּרֵא יַעֲקֹב וְאֵין רָאוּי שֶׁיֵּעָקֵר שְׁמוֹ הָרִאשׁוֹן לַחֲלוּטִין. מַה שֶׁאֵין כֵּן אַבְרָהָם, כִּי גַּם אַחַר שִׁנּוּי שְׁמוֹ לְעִלּוּי לֹא נֶעֱקַר שֵׁם הָרִאשׁוֹן, כִּי יֵשׁ בִּכְלַל אַבְרָהָם אַבְרָם, וְלָזֶה יְצַו הָאֵל לִקְרוֹת לוֹ בִּתְמִידוּת אַבְרָהָם, וְאֵין עֲקִירָה לָרִאשׁוֹן כִּי בִּכְלַל אַבְרָהָם אַבְרָם. וְאוּלַי כִּי זֶה רָמַז הַכָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א׳ א:כו) ״אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם״. וּכְפִי זֶה אָמְרוֹ לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ לְבַד אֶלָּא גַּם יִשְׂרָאֵל. גַּם דִּיֵּק בְּאָמְרוֹ ״לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד״ וְלֹא אָמַר ״לֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ״ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית יז:ה), וְהָבֵן: