בְּרֵאשִׁית ל״ה · א׳

קום עלה. לְפִי שֶׁאֵחַרְתָּ בַּדֶּרֶךְ נֶעֱנַשְׁתָּ וּבָא לְךָ זֹאת מִבִּתְּךָ (תנחומא):

וַאֲמַר יְיָ לְיַעֲקֹב קוּם סַק לְבֵית אֵל וְתִיב תַּמָן וְעִבֵּד תַּמָן מַדְבְּחָא לֵאלָהָא דְאִתְגְלִי לָךְ בְּמֵעִרְקָךְ מִן קֳדָם עֵשָׂו אָחוּךְ

וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ "וְשֶׁב שָׁם". וְיִתָּכֵן שֶׁצִּוָּהוּ לָשֶׁבֶת שָׁם תְּחִלָּה וְאַחַר כֵּן יַעֲשֶׂה הַמִּזְבֵּחַ, לְהִטָּהֵר מֵעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ מִן הַחֲלָלִים שֶׁהָרְגוּ, כְּעִנְיַן "וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים" (במדבר לא יט), כִּי לֹא צֻוּוּ עֲדַיִן בְּמֵי חַטָּאת, וְיַעֲקֹב נִזְדָּרֵז בַּמִּצְוָה לְהִטָּהֵר טֶרֶם בּוֹאוֹ שָׁם. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה "וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל" מֻקְדָּם בְּמַעֲשֵׂה, וְאוּלַי צִוָּה "וְשֶׁב שָׁם" לְפַנּוֹת מַחְשַׁבְתּוֹ לְדָבְקָה בָּאֵל:

וְשֶׁב שָׁם. לְכַוֵּן דַּעְתְּךָ קֹדֶם שֶׁתִּבְנֶה הַמִּזְבֵּחַ, כְּעִנְיַן אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם (ברכות ל:).

וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ. לָתֵת הוֹדָאָה עַל שֶׁקִּיֵּם לְךָ הַהַבְטָחָה שֶׁעָשָׂה שָׁם, כְּעִנְיַן אָמְרָם (ברכות נד.) מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה".

קום עלה בית אל פירש״‎י לפי שאחרת בדרך נענשת ובאת לך זאת מבתך. וא״‎ת הרי לעיל גבי אחד עשר ילדיו פרש״‎י עצמו שע״‎י שמנעה מעשו אחיו ושמא תחזירנו למוטב לכך נענש ממנה שלסוף נפלה ביד שכם. אלא הא בהא תליא מיד שחזר לו מפדן ארם היה לו ליתנה לעשו אולי יעשה תשובה על ידה ועל ידי שהיה הולך ומונעה מעשו ומישתמיט משכם לסוכות ובית אל היה מאחר נדרו.

קוּם עֲלֵה וְגוֹ׳ וְשֶׁב שָׁם וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ ״וְשֶׁב שָׁם״ פֵּרוּשׁ: הֲגַם שֶׁהוּא מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, שֵׁב שָׁם וְלֹא תִפְחַד מֵהֶם.

אוֹ יֹאמַר וְשֶׁב שָׁם וְלֹא תֵּשֵׁב כָּאן, כִּי שָׁכִיחַ הֶזֵּק שָׁם בִּמְקוֹם הַפִּרְצָה.

אוֹ יִרְמוֹז עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְשֶׁב שָׁם - פֵּרוּשׁ, שָׁם הָיָה לְךָ לָשֶׁבֶת וְלֹא בְּמָקוֹם זֶה, כִּי אֵין רָאוּי לָתֵת מַרְגּוֹעַ לְרַגְלֶיךָ עַד שָׁמָּה, וַעֲשֵׂה מִזְבֵּחַ וְגוֹ׳.