בְּרֵאשִׁית ל״ג · ט״ו

ויאמר למה זה. תַעֲשֶׂה לִי טוֹבָה זוֹ שֶׁאֵינִי צָרִיךְ לָהּ:

אמצא חן בעיני אדני. וְלֹא תְשַׁלֵּם לִי עַתָּה שׁוּם גְּמוּל:

וַאֲמַר עֵשָׂו אֶשְׁבּוֹק כְּעַן עִמָּךְ מִן עַמָּא דְּעִמִּי וַאֲמַר לְמָא דְנַן אַשְׁכַּח רַחֲמִין בְּעֵינֵי רִבּוֹנִי

וטעם למה זה. אין לי צורך:

לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי לָמָּה זֶה תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה שֶׁאֵינִי צָרִיךְ לָהּ, אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלֹא תְּשַׁלֵּם עַתָּה שׁוּם גְּמוּל, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ג:ט"ו). וְהַכַּוָּנָה בְּיַעֲקֹב כִּי לֹא הָיָה חָפֵץ בָּהֶם וּבַחֲבוּרָתָם כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לָלֶכֶת דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. וְרַבּוֹתֵינוּ רָאוּ עוֹד בָּזֶה עֵצָה, אָמְרוּ (ב"ר עח טו), רַבִּי יַנַּאי כַּד הֲוָה סָלֵיק לְמַלְכוּתָא הֲוָה מִסְתַּכֵּל בַּהֲדָא פָּרַשְׁתָּא וְלָא הֲוָה נָסֵב עִמֵּהּ רוֹמָאִין. חַד זְמַן לָא אִסְתַּכַּל בָּהּ וּנְסִיב עִמֵּהּ רוֹמָאִין, וְלֹא הִגִּיעוּ לְעַכּוֹ עַד שֶׁמָּכַר פֵּנַס שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה קַבָּלָה בְּיָדָם שֶׁזּוֹ פָּרָשַׁת גָּלוּת, כְּשֶׁהָיָה בָּא בְּרוֹמָה בַּחֲצַר מַלְכֵי אֱדוֹם עַל עִסְקֵי הַצִּבּוּר הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּפָרָשָׁה זוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֵי עֲצַת הַזָּקֵן הֶחָכָם, כִּי מִמֶּנּוּ יִרְאוּ הַדּוֹרוֹת וְכֵן יַעֲשׂוּ, וְלֹא הָיָה מְקַבֵּל חֶבְרַת אַנְשֵׁי רוֹמִי לְלַוּוֹתוֹ, שֶׁאֵין מְקָרְבִין אֶלָּא לַהֲנָאַת עַצְמָן וּמַפְקִירִין מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם:

לָמָּה זֶּה אֶמְצָא וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לָמָּה הוּא מַפְלִיג אַהֲבָתוֹ עִמּוֹ בִּפְרָט זֶה, יוֹתֵר הוּא בּוֹחֵר שֶׁיַּתְמִיד עִמּוֹ מְצִיאוּת חֵן לֶעָתִיד מֵעֲשׂוֹת לוֹ זֶה, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי״ לְשׁוֹן עָתִיד.