התחילו ללמודגרתי. לֹא נַעֲשֵׂיתִי שַׂר וְחָשׁוּב אֶלָּא גֵּר, אֵינְךָ כְּדַאי לִשְׂנֹא אוֹתִי עַל בִּרְכַּת אָבִיךָ שֶׁבֵּרְכַנִי הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְקַיְּמָה בִי. דָּ"אַ גַּרְתִּי בְּגִימַטְרִיָּא תרי"ג, כְּלוֹמַר, עִם לָבָן גַּרְתִּי וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת שָׁמַרְתִּי וְלֹא לָמַדְתִּי מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים:
וּפַקִּיד יָתְהוֹן לְמֵימָר כְּדֵין תֵּימְרוּן לְרִבּוֹנִי לְעֵשָׂו כִּדְנַן אֲמַר עַבְדָּךְ יַעֲקֹב עִם לָבָן דָּרִית וְאוֹחָרִית עַד כְּעָן
כה תאמרון לאדוני. אמר כן להם עד שיתברר אצלם שהוא אדוניו וידברו עמו בדרך מוסר העבד:
ואחר עד עתה. האל"ף סימן המדבר, והנוח הנעלם שהוא אחריו תחת אל"ף השרש, וכן "אני אהבי אֵהָב" (משלי ח יז), כי כבד על הלשון להוציא ב' אלפין והוא מהבנין הקל:
כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב צִוָּה אוֹתָם שֶׁיֹּאמְרוּ לַאֲדֹנִי לְעֵשָׂו אֲנַחְנוּ, כְּלוֹמַר אֲנַחְנוּ שֶׁלּוֹ אוֹ שְׁלוּחִים אֵלָיו, וְלֵאמֹר לוֹ "כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי", וְדוֹמֶה לוֹ בַּפָּרָשָׁה (בראשית ל"ב:י"ח) "לְמִי אַתָּה", אוֹ שֶׁקְּרָאוֹ יַעֲקֹב בִּפְנֵיהֶם "אֲדֹנִי עֵשָׂו", לְהַזְהִירָם שֶׁלֹּא יַזְכִּירוּהוּ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו רַק דֶּרֶךְ כָּבוֹד, בִּרְאוֹתָם כִּי אֲדוֹנָם קוֹרֵא אוֹתוֹ "אֲדֹנִי". וְדַע כִּי הַכָּבוֹד הַזֶּה שֶׁהָיָה יַעֲקֹב עוֹשֶׂה לְאָחִיו בְּפַחְדָּתוֹ לֵאמֹר אֲדֹנִי וְעַבְדְּךָ, בַּעֲבוּר כִּי הַמִּנְהָג בַּצָּעִיר לָתֵת מַעֲלָה וְכָבוֹד אֶל הַבְּכוֹר כְּאִלּוּ הוּא אָבִיו, כַּאֲשֶׁר רָמְזָה לָנוּ גַּם הַתּוֹרָה, לְרַבּוֹת אָחִיךָ הַגָּדוֹל. וְהִנֵּה יַעֲקֹב לָקַח בְּכוֹרָתוֹ וְאֶת בִּרְכָתוֹ, וְעֵשָׂו שׂוֹטֵם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם, וְעַתָּה הָיָה מַרְאֶה לוֹ כְּאִלּוּ אֵין הַמְּכִירָה הַהִיא אֶצְלוֹ כְּלוּם, וְכִי הוּא נוֹהֵג בּוֹ כִּבְכוֹר וְאָב, לְהוֹצִיא אֶת הַמַּשְׂטֵמָה מִלִּבּוֹ:
ויצו אותם לאמר - צוה אותם ואמר להם: כה תאמרון. והשלוחים לא יודעין דאגתו של יעקב.
עם לבן גרתי - כאשר ידעת במצות אבי ואמי שלא יחשוב בשבילי ברח.
ואחר - כמו: וָאַאחֵר כמו: ואהב את יעקב. כמו: וָאֹאַהָב וכן וָאֹכַל. וָאֹמַר חסרון אלף של יסוד.
וָאֵחַר עַד עָתָּה. לְפִיכָךְ לֹא בָּאתִי לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ עַד עָתָּה.
לאדני לעשו בפרשה זו תמצא שמונה פעמים שקראו יעקב לעשו אדוני וכנגדן מלכו שמונה מלכים באדום לפני מלוך מלך לבני ישראל.
כה אמר עבדך יעקב כדי לקרר דעתו אמר לו כך כלומר לא נתקימה בי ברכת אביך שאמר הוה גביר לאחיך אך רוצה אני להיות עבדך.
עם לבן גרתי אל תתמה מהיכן בא לי כל זה שיש לי שהרי עם לבן דודינו הייתי ואילו הייתי גר עם איש אחר נכרי לא היה לי שום דבר. ד״א עם לבן גרתי כמו שידעת במצות אבי ואמי שלא יחשוב עשו כי בשבילו הוא בורח. ד״א שלא יהא בלבו עליו על שלא הלך להקביל פניו זה עשרים שנה שהרי שכיר היה.
כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: גַּרְתִּי - לֹא נַעֲשֵׂיתִי שַׂר וְחָשׁוּב, אֶלָּא גֵּר. דָּבָר אַחֵר: גַּרְתִּי - תַּרְיַ״ג מִצְוֹת שָׁמַרְתִּי. וּשְׁנֵי פֵּרוּשִׁים אֵלּוּ סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁאִם אָמַר לוֹ ״לֹא נַעֲשֵׂיתִי שַׂר״, אִם כֵּן בָּא לְפָנָיו בְּהַכְנָעָה. וְאִם אָמַר לוֹ ״תַּרְיַ״ג מִצְוֹת שָׁמַרְתִּי״, מַשְׁמָע אַדְּרַבָּא שֶׁשָּׁלַח לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָרֵא מִמֶּנּוּ, מִצַּד שֶׁשָּׁמַר תַּרְיַ״ג מִצְוֹת וְאֵינוֹ בִּכְלַל ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ״ (בראשית כז:מ). וְקָשֶׁה עוֹד לָמָּה קְרָאוֹ ״אֲדֹנִי״ וְאֶת עַצְמוֹ ״עֶבֶד״, וְיֶתֶר עִנְיְנֵי הַכְנָעָה שֶׁעָשָׂה לוֹ. וְעוֹד תֵּימָה עַל לְשׁוֹן הַכָּתוּב שֶׁיֹּאמַר תַּרְיַ״ג בִּלְשׁוֹן ״גַּרְתִּי״.
עַל כֵּן לִבִּי אוֹמֵר, שֶׁשְּׁנֵי פֵּרוּשִׁים אֵלּוּ מַרְאֶה שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד אֱמֶת, לֹא כְּמוֹ שֶׁפֵּירֵשׁ רַשִׁ״י דָּבָר אַחֵר, מַשְׁמָע שֶׁכָּל אֶחָד פֵּרוּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְזֶה בֵּאוּר הָעִנְיָן: שֶׁיַּעֲקֹב שָׁלַח לוֹ לֵאמֹר ״עִם לָבָן גַּרְתִּי״ (בראשית לב:ה), לֹא נַעֲשֵׂיתִי שַׂר וְחָשׁוּב אֶלָּא גֵּר, לוֹמַר לוֹ שֶׁהַבְּרָכוֹת לֹא נִתְקַיְּמוּ בּוֹ. וְלֹא בָּא לְהַכְחִישׁ אֶת אָבִיו וְלַעֲשׂוֹת בִּרְכוֹתָיו פְּלַסְתֵּר חָלִילָה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר: שֶׁכְּשֶׁבֵּרַךְ אוֹתִי אָבִי הָיָה סָבוּר שֶׁאֲנִי עֵשָׂו, וְעַל דַּעַת זֶה בֵּרְכַנִי. וְהָרַמָּאוּת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לֹא הוֹעִילָה לִי, כִּי ״לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ״ (משלי יב:כז), אֲשֶׁר הֶאֱכִיל לְאָבִיו לְהַשִּׂיג הַבְּרָכוֹת עַל יָדָהּ. וְאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ, וְהוֹלְכִים כָּל הַבְּרָכוֹת אַחַר דַּעַת אָבִי, וּבְדַעְתּוֹ הָיָה שֶׁיָּחוּלוּ עַל רֹאשׁ עֵשָׂו וְכָךְ יִהְיֶה. וְהַמּוֹפֵת עַל זֶה שֶׁהֲרֵי ״גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ״, לֹא שַׂר וְחָשׁוּב. וְאִם תֹּאמַר: לְעוֹלָם יִתְקַיְּמוּ בִּי הַבְּרָכוֹת, וּמָה שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂיתִי שַׂר וְחָשׁוּב עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הַיְינוּ לְפִי שֶׁלֹּא קִיַּמְתִּי אֶת הַתּוֹרָה, כִּי כָךְ הוּתְנָה בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַבְּרָכוֹת, עַל מְנָת אִם אֲקַיֵּם תַּרְיַ״ג מִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ״ וְגוֹ׳ (בראשית כז:מ) - עַל זֶה אָמַר ״גַּרְתִּי״, הֲרֵי תַּרְיַ״ג מִצְווֹת שָׁמַרְתִּי, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נַעֲשֵׂיתִי שַׂר וְחָשׁוּב. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלֹּא אַהֲנוּ מַעֲשַׂי, כִּי לֹא אַהֲנֵי לָרַמַּאי בְּרַמָּאוּתוֹ, וְהַבְּרָכוֹת יָחוּלוּ עַל רֹאשׁ מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן אֵלָיו יִצְחָק בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַבְּרָכוֹת. לְפִיכָךְ אָמַר ״גַּרְתִּי״ הַכּוֹלֵל שְׁנֵיהֶם: עִנְיַן גֵּרוּת, וְעִנְיַן תַּרְיַ״ג, לוֹמַר לְךָ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁתַּרְיַ״ג מִצְווֹת שָׁמַרְתִּי, מִכָּל מָקוֹם ״גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ״. דְּאִם לֹא כֵן, לָמָּה אָמַר ״גַּרְתִּי״? הָיָה לוֹ לוֹמַר ״עָבַדְתִּי״, שֶׁהֲרֵי בֶּאֱמֶת הָיָה עֶבֶד לְלָבָן, וּמוֹרֶה בְּיוֹתֵר עַל הַהֵפֶךְ מִבִּרְכַת ״הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ״ (בראשית כז:כט). אֶלָּא כְּדֵי לְהָבִין מִן לְשׁוֹן ״גַּרְתִּי״ אוֹתִיּוֹת תַּרְיַ״ג. וְאִי לָא מִסְתַּפֵינָא מֵחַבְרַי, הָיִיתִי מוֹחֵק דָּבָר אַחֵר מִן פֵּרוּשׁ רַשִׁ״י, כִּי בֶּאֱמֶת שְׁנֵי הַפְּשָׁטִים צְרִיכִין זֶה לָזֶה.
וַיְצַו אוֹתָם לֵאמֹר. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר לֵאמֹר אַחַר שֶׁאָמַר ״כֹּה תֹאמְרוּן לְעֵשָׂו״. וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁיֹּאמְרוּ אֵלָיו שֶׁהוּא צִוָּה לוֹמַר אֵלָיו בַּסֵּדֶר הַזֶּה, שֶׁזּוּלַת זֶה יַחְשׁוֹב כִּי הַשְּׁלוּחִים הֵם הָאוֹמְרִים בְּנֹסַח זֶה לְחָשְׁבָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר בִּבְכוֹרָתוֹ וּמִן הַמּוּסָר לְדַבֵּר כֵּן, וְלֹא יָצְאוּ הַדְּבָרִים מִפִּי יַעֲקֹב, לָזֶה צִוָּה אֲלֵיהֶם שֶׁיֹּאמְרוּ כִּי הוּא אָמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וּקְרָאוֹ אָדוֹן עָלָיו שֶׁבָּזֶה יָסִיר קִנְאָה וְשִׂנְאָה. וּבָזֶה נָחָה דַּעְתִּי לָמָּה יַזְכִּיר יַעֲקֹב עֵשָׂו בְּשֵׁם אָדוֹן שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, יַגְדִּיל עָלָיו חֵלֶק הָרַע חָס וְשָׁלוֹם, וּלְפִי מַה שֶׁכָּתַבְתִּי הֵם דְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים לְעֵשָׂו הֶחֱנִיף לָרָשָׁע כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס עִמּוֹ בְּמִלְחָמָה.
עִם לָבָן גַּרְתִּי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה מוֹדִיעַ בָּזֶה, גַּם מַה מוֹדִיעַ בְּכָל מַאֲמַר הַשְּׁלִיחוּת. וְאוּלַי כִּי מִדֶּרֶךְ שְׁנֵי אַחִים אֲשֶׁר נֶאֱמָנִים הֵם בְּאַהֲבָתָם, לְהוֹדִיעַ הָאָח לְאָחִיו אֶת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עָלָיו מֵהַטּוֹבוֹת גַּם מֵהָרָעוֹת, כִּי זֶה יַגִּיד קֻרְבַת הַלְּבָבוֹת. וְלָזֶה סִפֵּר יַעֲקֹב כָּל מוֹצְאוֹתָיו טוֹבוֹת וְרָעוֹת, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו כְּשֶׁיֵּדַע כִּי מַאֲמִין בּוֹ וְנֶאֱמָן אַחֲוָתוֹ.
עוֹד נִתְחַכֵּם בִּשְׁלִיחוּת זֶה לְהוֹדִיעוֹ כִּי אֵין רָאוּי לְהַרְחִיקוֹ, וְצֵא וּלְמַד עִם לָבָן גַּרְתִּי - וְיָדוּעַ הָיָה לָבָן בְּהַפְלָגַת הָרֶשַׁע וְהָרַמָּאוּת, וְאֵין אָדָם דָּר עִם נָחָשׁ, וְאַף עַל פִּי כֵן גָּר עִמּוֹ יַעֲקֹב, וְזֶה לְךָ הָאוֹת הַפְלָגַת מַעֲשָׂיו הַנְּכוֹנִים, וְרָאוּי וְנָכוֹן לְקָרְבוֹ וּלְאָהֳבוֹ וּלְחַבְּבוֹ. וְלֹא תֹּאמַר שֶׁזֶּה הָיָה בִּזְמַן מוּעָט אֶלָּא וָאֵחַר עַד עָתָּה, וְלֹא תֹּאמַר שֶׁהָיָה פָּחוּת, עֶבֶד לוֹ שֶׁלֹּא הָיָה שָׁוֶה נְהוֹם כְּרֵסֵיהּ, לָזֶה אָמַר וַיְהִי לִי שׁוֹר וְגוֹ׳, וְאַף עַל פִּי כֵן הִנְנִי מַזְמִין עַצְמִי לְעֶבֶד לְךָ וְקִנְיָנַי קִנְיָנֶיךָ, וּדְבָרִים אֵלּוּ יַתִּיכוּ לֵב אֶבֶן.