בְּרֵאשִׁית ל״ב · ד׳

וישלח יעקב מלאכים. מַלְאָכִים מַמָּשׁ (בראשית רבה):

ארצה שעיר. לְאֶרֶץ שֵׂעִיר כָּל תֵּבָה שֶׁצְּרִיכָה לָמֶ"ד בִּתְּחִלָּתָהּ הֵטִיל לָהּ הַכָּתוּב הֵ"א בְּסוֹפָהּ:

וּשְׁלַח יַעֲקֹב אִזְגַּדִּין קֳדָמוֹהִי לְוַת עֵשָׂו אֲחוּהִי לְאַרְעָא דְשֵׂעִיר לַחֲקַל דְאֱדוֹם

וישלח. הנה ידענו כי ארץ אדום בין חרן ובין ארץ ישראל, וזאת תשובה על הגאון שאמר כי סיני ושעיר ופארן סמוכים הם, ואלה המלאכים הם מעבדיו:

נִכְתְּבָה הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת לְהוֹדִיעַ כִּי הִצִּיל הקב"ה אֶת עַבְדּוֹ וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיַּצִּילֵהוּ. וּלְלַמְּדֵנוּ עוֹד שֶׁהוּא לֹא בָּטַח בְּצִדְקָתוֹ, וְהִשְׁתַּדֵּל בַּהַצָּלָה בְּכָל יְכָלְתּוֹ. וְיֵשׁ בָּהּ עוֹד רֶמֶז לְדוֹרוֹת, כִּי כָּל אֲשֶׁר אֵרַע לְאָבִינוּ עִם עֵשָׂו אָחִיו יֶאֱרַע לָנוּ תָּמִיד עִם בְּנֵי עֵשָׂו, וְרָאוּי לָנוּ לֶאֱחֹז בְּדַרְכּוֹ שֶׁל צַדִּיק, שֶׁנַּזְמִין עַצְמֵנוּ לִשְׁלֹשֶׁת הַדְּבָרִים שֶׁהִזְמִין הוּא אֶת עַצְמוֹ, לִתְפִלָּה וּלְדוֹרוֹן וּלְהַצָּלָה בְּדֶרֶךְ מִלְחָמָה לִבְרֹחַ וּלְהִנָּצֵל. וּכְבָר רָאוּ רַבּוֹתֵינוּ הָרֶמֶז הַזֶּה מִן הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר אַזְכִּיר (להלן לב ט לג טו):

אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר בַּעֲבוּר הֱיוֹת נֶגֶב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי אֱדוֹם וְאָבִיו יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, יֵשׁ לוֹ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אֱדוֹם אוֹ קָרוֹב מִשָּׁם, עַל כֵּן פָּחַד אוּלַי יִשְׁמַע עֵשָׂו וְהִקְדִּים לִשְׁלֹחַ אֵלָיו מַלְאָכִים לְאַרְצוֹ. וּכְבָר תְּפָסוּהוּ הַחֲכָמִים עַל זֶה, אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ע"ה:ג'), "מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב" וְגוֹ' (משלי כו יז), אָמַר לוֹ הקב"ה, לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְהָיִיתָ מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ "כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב". וְעַל דַּעְתִּי גַּם זֶה יִרְמֹז כִּי אֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ נְפִילָתֵנוּ בְּיַד אֱדוֹם, כִּי מַלְכֵי בַּיִת שֵׁנִי בָּאוּ בִּבְרִית עִם הָרוֹמִיִּים (ספר החשמונאים א ח), וּמֵהֶם שֶׁבָּאוּ בְּרוֹמָה (כך כותב רבינו בויקרא כו טז), וְהִיא הָיְתָה סִבַּת נְפִילָתָם בְּיָדָם. וְזֶה מֻזְכָּר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ וּמְפֻרְסָם בַּסְּפָרִים (יוסיפון פרק סה):

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים. לְדֵעָה מַה בְּלֵב אָחִיו לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה לוֹ:

אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. אֶל גְּלִיל שֵׂעִיר, לְאוֹתוֹ הַחֵלֶק מִמֶּנּוּ שֶׁהָיָה דָּר שָׁם אֱדוֹם, כִּי אָז לֹא כָּבַשׁ עֲדַיִן אֶת כָּל הַחוֹרִי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ (בראשית לו:ח).

וישלח יעקב מלאכים כתרגומו איזגדין שלוחים.

ארצה שעיר שהיתה מתחלה משל שעיר וכשנשא עשו את אהליבמה ירש בה ארץ שעיר כי היתה בת ענה בת צבעון בן שעיר החורי והיה עשו הולך ובא שמה אצל נשיו ולבו נמשך אחריהן ונקרא על שמו שדה אדום, לכך אמר להם שדה להודיעך שרגילותו בשדה ע״‎י שהוא ציד.

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י מַלְאָכִים מַמָּשׁ. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדִּיֵּק מִן סְמִיכוּת שְׁלִיחוּת זֶה לְפָסוּק ״וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים״ (בראשית לב ב). וְיֵשׁ אוֹמְרִים רָאשֵׁי תֵּיבוֹת מַחֲנַיִם - מֵאוֹתוֹ חַיִל נָטַל יַעֲקֹב מַלְאָכִים. וְרַבֵּינוּ בְּחַיֵּי פֵּרֵשׁ שֶׁדִּיֵּק מִדִּכְתִיב ״וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים״ וְלֹא מָצִינוּ שֶׁהָלְכוּ, לְפִי שֶׁעַד שֶׁלֹּא הָלְכוּ שָׁבוּ. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ שֶׁדִּיֵּק מִלְּשׁוֹן ״לְפָנָיו״ שֶׁלֹּא הוּזְכַּר כִּי אִם כָּאן, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (במדבר כ יד) ״וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים״, וּכְתִיב (במדבר כא כא) ״וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים״, וְלֹא הוּזְכַּר ״לְפָנָיו״. אֶלָּא לְפִי שֶׁכָּאן מְדַבֵּר בְּמַלְאָכִים מַמָּשׁ שֶׁדַּרְכָּם לֵילֵךְ לְפָנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כג כג) ״כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ״. וְרָמַז שֶׁהָיוּ לְפָנָיו תָּמִיד, אַף בִּזְמַן הֱיוֹתָם אֵצֶל עֵשָׂו, וְנִרְאוּ בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה, וְזֶה לֹא יִתָּכֵן כִּי אִם בְּמַלְאָכִים מַמָּשׁ. וְאִם תִּרְצֶה לְפָרֵשׁ ״וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים״ לְשׁוֹן תְּשׁוּבַת דְּבָרִים שֶׁהֵשִׁיבוּ לוֹ עַל דְּבָרָיו ״בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ״, אָז יִהְיֶה מֻכְרָח מִתּוֹכוֹ שֶׁהָיוּ מַלְאָכִים מַמָּשׁ.

וַיִּשְׁלַח. צָרִיךְ לְדַקְדֵּק אָמְרוֹ לְפָנָיו לְלֹא צֹרֶךְ. גַּם לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר תֵּבַת אָחִיו כִּי יָדוּעַ הוּא שֶׁעֵשָׂו הוּא אָחִיו. גַּם לָמָּה הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה וְגוֹ׳, כִּי הַשְּׁלִיחוּת לֹא יִשְׁתַּנֶּה אִם יִהְיֶה שָׁם אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעוֹד דִּקְדֵּק לוֹמַר אַרְצָה וְלֹא אָמַר לְאֶרֶץ, וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ זַ״ל (יבמות יג:) כָּל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לָמֶ״ד וְכוּ׳, אַף עַל פִּי כֵן הֲלֹא דָּבָר הוּא שֶׁגּוֹרֵם שִׁנּוּי.

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא לָתֵת טַעַם לְאָמְרוֹ וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, לָמָּה יִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן לְלֹא צֹרֶךְ, כִּי יָכוֹל עֲשׂוֹת הַדָּבָר עַל יְדֵי מְשָׁרְתֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ? לָזֶה אָמַר לְפָנָיו, פֵּרוּשׁ, לְצַד הֱיוֹתָם לְפָנָיו דָּן כִּי הוּרְשָׁה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לַאֲשֶׁר יִצְטָרֵךְ לָהֶם בְּדָבָר שֶׁאֵין יָכוֹל עֲשׂוֹת עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם. וְאָמַר כִּי הֻצְרַךְ לָהֶם לְצַד שֶׁהַשְּׁלִיחוּת הוּא אֶל עֵשָׂו, וְהוּא אָדָם גָּדוֹל כַּיָּדוּעַ לְפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה עה), וּשְׁלִיחוּת אֲחֵרִים אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַחְשִׁיב אוֹתָם לַהֲשִׁיבָם. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיַּקְדִּים לְהַכּוֹתָם מִבְּלִי הָשֵׁב וְיָבֹא עַל יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַמַּלְאָכִים. גַּם בְּאֶמְצָעוּת שְׁלִיחוּתָם יִפְחַד וְרָחַב לְבָבוֹ בִּרְאוֹתוֹ צְבָא הַשָּׁמַיִם, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם): ״מֵהֶם לְבוּשֵׁי אֵשׁ וְרוֹכְבֵי סוּסִים״ וְכוּ׳ עַד כָּאן, שֶׁבָּזֶה יִרָא לְבַל עֲשׂוֹת רַע.

וְאָמְרוֹ אֶל אָחִיו, פֵּרוּשׁ: טַעַם הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בִּשְׁלִיחוּת זֶה בְּדֶרֶךְ שָׁלוֹם וְרַבָּנוּת, לְצַד הֱיוֹתוֹ אָחִיו, וְהָיָה חָשׁ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס עִמּוֹ בְּמִלְחָמָה שֶׁמָּא יַעַמְדוּ לוֹ זְכוּת אֲבוֹתָיו.

אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אֶל עֵשָׂו שֶׁהוּא שׂוֹנֵא, אֶל אָחִיו שֶׁאֵינוֹ שׂוֹנֵא. פֵּרוּשׁ, שֶׁיַּעֲשׂוּ הַשְּׁלִיחוּת לְעֵרֶךְ אֲשֶׁר יִמְצָאוּהוּ: אִם יִמְצָאוּהוּ שֶׁהוּא שׂוֹנֵא תִּהְיֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּאֹפֶן אֶחָד, וְאִם יִרְאוּ כִּי הוּא אָחִיו תִּהְיֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּאֹפֶן אַחֵר. וְדָבָר זֶה לֹא יוּכְלוּ הָבִין זוּלַת הַמַּלְאָכִים, כִּי הָאֲנָשִׁים יָכוֹל לְהַטְעוֹתָם.

אוֹ יִרְצֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַקְדִּים לִשְׁלֹחַ הוּא שְׁלוּחָיו קֹדֶם שֶׁיֵּדַע עֵשָׂו מֵהַזּוּלַת כִּי בָא יַעֲקֹב, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מא:) ״קַדְּמֵהוּ לָרָשָׁע״ וְכוּ׳. אֲשֶׁר עַל כֵּן בָּחַר לִשְׁלֹחַ הַמַּלְאָכִים שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לַהֲלִיכָה, וּבַמָּקוֹם שֶׁהֵם שָׁמָּה יַעֲשׂוּ שְׁלִיחוּתָם, כִּי כָל הָעוֹלָם כְּאַרְבַּע אַמּוֹתָם. וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, הַטַּעַם לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: הֵם עוֹדָם עוֹמְדִים לְפָנָיו וְהֵם עוֹשִׂים שְׁלִיחוּתָם אֶל עֵשָׂו אָחִיו, הֲגַם שֶׁהוּא בְּמָקוֹם רָחוֹק. וְהוּא אָמְרוֹ אַרְצָה שֵׂעִיר, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״לְאֶרֶץ״, כִּי לֹא יִצְטָרְכוּ לָלֶכֶת אֶלָּא יַחְזְרוּ פְּנֵיהֶם וִידַבְּרוּ עִם עֵשָׂו, וּבְמַעֲמָדָם יַעֲמֹדוּ וְיַחְזְרוּ לוֹ הַתְּשׁוּבָה, וְהָבֵן. וְאָמְרוֹ שְׂדֵה אֱדוֹם פֵּרוּשׁ: קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא מִמְּקוֹמוֹ עֵשָׂו יַגִּיעוּהוּ בַּשְּׁלִיחוּת, כִּי מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ יִקָּרֵא שְׂדֵה אֱדוֹם:

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יְכַוֵּן הַכָּתוּב לִרְמֹז שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים שֶׁיִּשְׁתַּנּוּ בָהֶם בְּנֵי עֵשָׂו: הָאֶחָד יִהְיוּ יַעֲקֹב וְעֵשָׂו בְּמִדַּת הָאַחְוָה, וְהוּא אָמְרוֹ עֵשָׂו אָחִיו, וְזֶה הָיָה עַד עֵת הַחֻרְבָּן. וַהֲגַם שֶׁהָיָה זְמַן שֶׁהָיָה אֱדוֹם תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל, זֶה הָיָה זְמַן מוּעָט. וְהַשֵּׁנִי מִזְּמַן שֶׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת עַד עֵת קֵץ, שֶׁעֵשָׂו בְּמַעֲלָה גְּדוֹלָה וְאֵין מַעֲלַת יִשְׂרָאֵל נִכֶּרֶת לְפָנָיו, וְהוּא שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ אַרְצָה שֵׂעִיר בְּפַתָּ״ח תַּחַת הָאָלֶ״ף לְהַרְאוֹת מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה. וְהַשְּׁלִישִׁי בַּיָּמִים הַמְקֻוִּים לָנוּ שֶׁתִּהְיֶה אֱדוֹם יְרֻשָּׁה, וְהוּא אָמְרוֹ שְׂדֵה אֱדוֹם כְּשָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ.