וְעַתָּ֗ה לְכָ֛ה נִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה וְהָיָ֥ה לְעֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ׃

והיה לעד. הַקָּבָּ"ה:

וּכְעַן אֱתָא נִגְזַר קְיָם אֲנָא וְאָתְּ וִיהֵי לְסָהִיד בֵּינִי וּבֵינָךְ

וְהָיָה לְעֵד הקב"ה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"א:מ"ד). וְאֵינֶנּוּ כְּמַשְׁמָעוֹ, אֲבָל יֹאמַר וְהָיָה הַבְּרִית לְעֵד בֵּינוֹתֵינוּ, כִּי הָעוֹבֵר עָלָיו יְקֻלַּל בְּכָל אָלוֹת הַבְּרִית, כְּטַעַם "וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת" (דברים כח מו). אוֹ טַעְמוֹ נִכְרְתָה בְּרִית בְּדָבָר קַיָּם שֶׁיִּהְיֶה לְעֵד בֵּינוֹתֵינוּ, עַל כֵּן הֵרִים יַעֲקֹב אֶבֶן, וְהוּא מָה שֶׁאָמַר "עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה", כְּטַעַם "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה" (יהושע כד כז):

וְעַתָּה. מֵאַחַר שֶׁאֵינִי חָפֵץ לְהַזִּיקְךָ.

לְכָה וְנִכְרְתָה בְרִית. שֶׁגַּם אַתָּה לֹא תַּזִּיקֵנִי.