בְּרֵאשִׁית ל״א · ל״ו

דלקת. רָדַפְתָּ, כְּמוֹ עַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ (איכה ד'), וּכְמוֹ מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים (שמואל א י"ז):

וּתְקֵיף לְיַעֲקֹב וּנְצָא עִם לָבָן וַאֲתֵיב יַעֲקֹב וַאֲמַר לְלָבָן מַה חוֹבִי מַה סוּרְחָנִי אֲרֵי רְדַפְתָּא בַּתְרָי

כי דלקת. רדפת וכן "ידלק עני" (תהלים י, ב,):

וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן מִתְּחִלָּה נָתַן לוֹ רְשׁוּת לְחַפֵּשׂ, כִּי אָמַר "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ", וְאָמַר "נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי", וְאֵיךְ יִמְצָא אִם לֹא יְחַפֵּשׂ וִימַשֵּׁשׁ. אֲבָל מִתְּחִלָּה הָיָה חוֹשֵׁשׁ אוּלַי אַחַת הַנָּשִׁים אוֹ הָעֲבָדִים גָּנְבוּ אֶת אֱלֹהָיו, וְעַתָּה בִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵינָם עִמָּהֶם חָרָה אַפּוֹ, כִּי אָמַר לֹא אִבֵּד אֶת אֱלֹהָיו רַק תּוֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי. אָמַר לוֹ, לָמָּה דָּלַקְתָּ אַחֲרַי כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הָאָדָם אַחֲרֵי הַגַּנָּב, הִנֵּה לֹא מָצָאתָ עִמִּי מִכָּל כְּלֵי בֵּיתְךָ דָּבָר, וְהָיָה רָאוּי לִי לָקַחַת מִמְּךָ כָּל מָה שֶׁאוּכַל, כִּי אַתָּה הֶחֱלַפְתָּ אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְהָיִיתָ תּוֹבֵעַ מִמֶּנִּי הַטְּרֵפוֹת וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ שֶׁלֹּא כַּדִּין:

וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן. אַחַר שֶׁלֹּא מָצָא דָּבָר, חָשַׁב יַעֲקֹב שֶׁלֹּא נִגְנְבוּ תְּרָפִים כְּלָל, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה הַמְצָאַת לָבָן כְּדֵי לְחַפֵּשׂ כְּלֵי יַעֲקֹב שֶׁהָיָה חוֹשֵׁד אוֹתוֹ שֶׁמָּא גָּנַב אֵיזֶה דָּבָר מִשֶּׁלּוֹ:

מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי. מָה מָצָאתָ בִּי עָוֶל לְשֶׁעָבַר שֶׁחֲשַׁדְתַּנִי עַתָּה לְגַזְלָן?

וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁבָּא לִכְלַל כַּעַס בָּא לִכְלַל מְרִיבָה, וְזוּלַת זֶה לֹא הָיָה מֵרִיב.

וַיָּרֶב בְּלָבָן. פֵּרוּשׁ, בְּעֵרֶךְ לָבָן הָיָה הַדָּבָר נִכָּר שֶׁהוּא מְרִיבָה, אֲבָל אִם הָיוּ הַדְּבָרִים לְאָדָם אַחֵר לֹא תִקָּרֵא מְרִיבָה. וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה ע״ד) וְזֶה לְשׁוֹנָם: קַפְדָנוּתָם שֶׁל אָבוֹת וְלֹא עַנְוְתָנוּתָן שֶׁל בָּנִים וְכוּ׳ פִּיּוּסִים יַעֲקֹב מְפַיֵּס לְחָמִיו״ וְכוּ׳ עַד כָּאן. וְזֶה מְכֻוָּן לִדְבָרֵינוּ. וְאוּלַי יְכַוֵּן עוֹד שֶׁלֹּא רָב עִמּוֹ בִּכְנוּפְיַת אֲנָשִׁים אֶלָּא בְּיִחוּד עִמּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיָּרֶב בְּלָבָן פֵּרוּשׁ: בְּיִחוּד עִמּוֹ שֶׁלֹּא יִכָּלֵם בְּתוֹכַחְתּוֹ.

מַה פִּשְׁעִי וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ: בִּשְׁלָמָא אִם מִיָּמֶיךָ מָצָאתָ בִּי עָוֶל שֶׁפָּשַׁעְתִּי לְךָ, כִּיעוּר זֶה שֶׁל הַגְּנֵיבָה בְּפֶשַׁע, וְלֹא לְבַד בְּפֶשַׁע אֶלָּא אֲפִילוּ בְּשׁוֹגֵג, וְהוּא אָמְרוֹ מַה חַטָּאתִי שֶׁתַּחְשְׁדֵנִי בְּגַנָּב. וְגִלָּה דַּעְתּוֹ יַעֲקֹב כִּי טַעַם הַקְפָּדָתוֹ הָיְתָה שֶׁרָאָהוּ מְמַשֵּׁשׁ כָּל נְכָסָיו וְכֵלָיו, וּלְצַד הֶעְדֵּר יְדִיעָתוֹ בִּגְנֵיבַת הַתְּרָפִים יַחְשׁוֹב כִּי לֹא הָיָה מְחַפֵּשׂ חִיפּוּשׁ מְחוּפָּשׂ אֶלָּא לִרְאוֹת אִם לָקַח דְּבַר מָה מִשֶּׁלּוֹ, וְהֶעֱרִים לוֹמַר שֶׁגָּנְבוּ לוֹ תְּרָפָיו שֶׁיִּהְיֶה לוֹ סִבָּה לְחַפֵּשׂ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת. לָזֶה הוֹכִיחוֹ מִנַּיִן נִכְנַס לוֹ צַד הַסָּפֵק בּוֹ שֶׁהוּצְרַךְ לְחַפֵּשׂ.