וְרָחֵ֞ל לָקְחָ֣ה אֶת־הַתְּרָפִ֗ים וַתְּשִׂמֵ֛ם בְּכַ֥ר הַגָּמָ֖ל וַתֵּ֣שֶׁב עֲלֵיהֶ֑ם וַיְמַשֵּׁ֥שׁ לָבָ֛ן אֶת־כׇּל־הָאֹ֖הֶל וְלֹ֥א מָצָֽא׃

בכר הגמל. לְשׁוֹן כָּרִים וּכְסָתוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ בַּעֲבִיטָא דְגַמְלָא, וְהִיא מַרְדַּעַת הָעֲשׂוּיָה כְּמִין כַּר; וּבְעֵרוּבִין (דף ט"ז) שָׁנִינוּ הִקִּיפוּהָ בַּעֲבִיטִין, וְהֵן עֲבִיטֵי גְמַלִּים, בשט"ו בְּלַעַז:

וְרָחֵל נְסִיבַת יָת צַלְמָנַיָּא וְשַׁוִּתִּנּוּן בַּעֲבִיטָא דְגַמְלָא וִיתִיבַת עֲלֵיהוֹן וּמַשִּׁישׁ לָבָן יָת כָּל מַשְׁכְּנָא וְלָא אַשְׁכָּח

וי"מ בכר כדמות מרדעת, והנכון בעיני שכר הגמל כמו "שלחו כר מושל ארץ" (ישעי' טז, א) וכן "ובכרכרות" (שם סו כ), ומנהג הכר או הרוכב עליו יקרא הכרי, והנה רחל לקחה התרפים ושמה אותם במקום ששם כר הגמל:

ותשב עליהם. ולא היתה באהל:

בכר - כר או כסת שנותנים על הגמל לשבת עליו.

ורחל לקחה את התרפים כשיצא מאהל לאה ללכת באהל רחל, לקחתם רחל ותשמם בכר הגמל.