בְּרֵאשִׁית ל״א · ל׳

וְעַתָּה֙ הָלֹ֣ךְ הָלַ֔כְתָּ כִּֽי־נִכְסֹ֥ף נִכְסַ֖פְתָּה לְבֵ֣ית אָבִ֑יךָ לָ֥מָּה גָנַ֖בְתָּ אֶת־אֱלֹהָֽי׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

לבן מודה שאולי הלך יעקב מפני געגועיו לבית אביו, אך שואל: ״למה גנבת את אלוהיי״. רש״י מבאר ש״נכספתה״ עניינו חמדת ונכספת. ספורנו מסביר שלבן אומר: גם אם היה עליך ללכת מרוב תאוותך לשוב לבית אביך, על גניבת האלוהים אין התנצלות, שהרי הגעגוע אינו סיבה לגנוב את התרפים. אור החיים מבאר ש״ועתה״ הוא לשון תשובה, כאילו לבן אומר: ואם תשיבני שלא ברחת אלא הלכת מגעגוע, אם כן למה גנבת את אלוהיי - אלא ודאי חששת שהתרפים יגלו את בריחתך.
מבוסס על רש״י, אונקלוס, אבן עזרא, ספורנו, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

נכספתה. חָמַדְתָּ, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּמִּקְרָא, נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי (תהילים פ"ד), לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף (איוב י"ד):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּכְעַן מֵיזַל אֲזַלְתָּ אֲרֵי חַמָּדָא חַמֵדְתָּא לְבֵית אָבוּךְ לְמָה נְסִבְתָּא יָת דַּחַלְתִּי

Onkelos Genesis

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

נכסוף. שם הפועל מבנין נפעל, כמו "אם נלחום נלחם בם" (שופ' יא כה)

ומלת נכספת, כמו התאוית, וכן יכסוף לטרוף (תהלים יז יב):

Piotrkow, 1907-1911

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְעַתָּה. מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי שֶׁתֵּלֵךְ בְּלִי רְשׁוּת וְשֶׁתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי לָלֶכֶת:

הָלוֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסוֹף נִכְסַפְתָּ לְבֵית אָבִיךָ. יִתְחַיֵּב שֶׁהָלַכְתָּ בְּאוֹפֶן זֶה מֵרוֹב תַּאֲוָתְךָ לָשׁוּב לְבֵית אָבִיךָ, וִיהִי מַה.

לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי. כִּי בָּזֶה אֵין הִתְנַצְּלוּת, שֶׁלֹּא הָיְתָה תַּאֲוָתְךָ לְבֵית אָבִיךָ סִבָּה שֶׁתִּגְנוֹב אֶת אֱלֹהַי.

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְעַתָּה הָלוֹךְ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לֶהֱיוֹת שֶׁמִּקּוֹדֶם קִבֵּל עָלָיו לָמָּה נֶחְבָּא לִבְרוֹחַ שֶׁמַּחֲזִיקוֹ כְּבוֹרֵחַ, וְאַחַר כָּךְ חָזַר לוֹמַר ״וְעַתָּה״, פֵּרוּשׁ, לְשׁוֹן תְּשׁוּבָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כא), וְהַכַּוָּנָה: וְאִם תְּשִׁיבֵנִי דָּבָר כִּי לֹא בָרַחְתָּ אֶלָּא ״הָלוֹךְ״ כְּדֶרֶךְ הֲלִיכָה הָלַכְתָּ, כִּי נִכְסוֹף נִכְסַפְתָּה וְגוֹ׳, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ בְּדֶרֶךְ בְּרִיחָה, אִם כֵּן לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי? אֶלָּא וַדַּאי כִּי לְצַד שֶׁהוּא הַמַּגִּיד, לְחַשְׁשַׁת שֶׁמָּא יוֹדִיעֵנִי וְיַגִּיד לִי שֶׁהָלַכְתָּ, גָּנַבְתָּ אוֹתוֹ, וְזֶה לְךָ הָאוֹת שֶׁבָּרַחְתָּ.

Vocalized Edition