התחילו ללמודהאל בית אל. כְּמוֹ אֵל בֵּית אֵל, הַהֵ"א יְתֵרָה, וְדֶרֶךְ מִקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן, כְּמוֹ כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן (במדבר ל"ד):
משחת שם. לְ' רִבּוּי וּגְדֻלָּה כְּשֶׁנִּמְשָׁח לַמַּלְכוּת, כָּךְ וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ - לִהְיוֹת מְשׁוּחָה לְמִזְבֵּחַ:
אשר נדרת לי. וְצָרִיךְ אַתָּה לְשַׁלְּמוֹ, שֶׁאָמַרְתָּ יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, שֶׁתַּקְרִיב שָׁם קָרְבָּנוֹת:
אֲנָא אֱלָהָא דְּאִתְגְּלֵיתִי עֲלָךְ בְּבֵית אֵל דִּי מְשַׁחְתָּא תַמָּן קָמָא דִּי קַיִּמְתָּא קֳדָמַי תַּמָּן קְיָם כְּעַן קוּם פּוּק מִן אַרְעָא הָדָא וְתוּב לְאַרְעָא יַלָּדוּתָךְ
אנכי האל בית אל. טעמו האל אל בית אל וכן "ועץ הדעת" (בראשית ב ט) דעת טוב ורע:
אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל יְסַפֵּר יַעֲקֹב לְנָשָׁיו כָּל מָה שֶׁאָמַר לוֹ מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם, כִּי הַכֹּל פִּיּוּס לָהֶם שֶׁתֵּלַכְנָה עִמּוֹ, אֲבָל מָה שֶׁיְּסַפֵּר לֹא חֲלוֹם אֶחָד הוּא, כִּי מַאֲמַר "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים" הָיָה בִּהְיוֹתוֹ עוֹבֵד אֶת לָבָן בְּצֹאנוֹ בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן בְּאַחַת מֵהַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת, וּמַאֲמַר "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל" הָיָה אַחַר כֵּן בְּעֵת הַנְּסִיעָה, כִּי אַחַר שֶׁאָמַר לוֹ "קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת" לֹא נִתְעַכֵּב עוֹד בְּחָרָן לִרְעוֹת עוֹד צֹאן לָבָן וְיַעֲלוּ הַתְּיָשִׁים עַל הַצֹּאן וְתֵלַדְנָה נְקֻדִּים וּטְלוּאִים, רַק מִמָּחֳרַת הַחֲלוֹם שָׁלַח לְרָחֵל וּלְלֵאָה וַיְסַפֵּר לָהֶם חֲלוֹמוֹ, וְהָלְכוּ לָהֶם. וְטַעַם "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל" פירש"י (רש"י על בראשית ל"א:י"ג) הֵ"א יְתֵרָה, וְהוּא כְּמוֹ אָנֹכִי אֵל בֵּית אֵל, וְכָמֹהוּ (במדבר לד ב) "אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן". וּבַעֲלֵי הַלָּשׁוֹן (הראב"ע והרד"ק) תִּקְּנוּ אָנֹכִי הָאֵל אֵל בֵּית אֵל, וְכֵן "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב':ט'), "הָעֲבוֹתוֹת הַזָּהָב" (שמות לט יז), וְהַמַּלְאָךְ יְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן שׁוֹלְחוֹ. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת יֹאמַר הַמַּלְאָךְ הַזֶּה "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל", וְכֵן "וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל" (בראשית ל"ה:ז'), כְּמוֹ שֶׁאָמַר "צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ס יד). וְיוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל אָמַר (שם ו ג) "קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא עִלָּאָה בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ", וְהוּא הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל (בראשית מ"ח:ט"ז), וְכֵן "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב ז), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:
וְטַעַם אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר כִּי אַתָּה נָדַרְתָּ לִהְיוֹת עוֹבֵד לַשֵּׁם הַמְּיֻחָד בָּאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת, וְלִהְיוֹת לְךָ הָאֶבֶן בֵּית אֱלֹהִים וּלְהוֹצִיא שָׁם מַעַשְׂרוֹתֶיךָ, וְאִם תְּאַחֵר נְדָרֶיךָ עוֹד יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ:
אשר משחת - להקדישה ועדיין לא הקרבת עליה נדריך.