וּבְהַעֲטִ֥יף הַצֹּ֖אן לֹ֣א יָשִׂ֑ים וְהָיָ֤ה הָעֲטֻפִים֙ לְלָבָ֔ן וְהַקְּשֻׁרִ֖ים לְיַעֲקֹֽב׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ובהעטיף. לְשׁוֹן אִחוּר, כְּתַרְגּוּמוֹ וּבְלַקִּישׁוּת. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם הַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת (ישעיהו ג'), לְשׁוֹן עֲטִיפַת כְּסוּת, כְּלוֹמַר מִתְעַטְּפוֹת בְּעוֹרָן וְצַמְרָן וְאֵינָן מִתְאַוּוֹת לְהִתְיַחֵם עַ"יְ הַזְּכָרִים:
וּבְלַקִּישׁוּת עָנָא לָא מְשַׁוֵּי וַהֲווֹ לַקִּישָׁא לְלָבָן וּבַכִּירַיָּא לְיַעֲקֹב
ובהעטיף הצאן. הם בימי תשרי, ולזה עשה יעקב שלא ירגיש לבן בדבר המקלות:
העטופים. שאין כח בהם כמו "נפשם בהם תתעטף" (תהלים קז ה):
ובהעטיף - כשעבר זמן המבכירות להתעבר, לא היה חושש על המאוחרות.
וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב לָבָן שֶׁהַדָּבָר בְּמִרְמַת אֵיזוֹ מְלָאכָה.
