בְּרֵאשִׁית ל׳ · ל״ב

נקד. מְנֻמָּר בַּחֲבַרְבּוּרוֹת דַּקּוֹת כּמוֹ נְקֻדּוֹת, פיונטור"א בְּלַעַז:

וטלוא. לְשׁוֹן טְלָאִים - חֲבַרְבּוּרוֹת רְחָבוֹת:

חום. שָׁחוּם, דּוֹמֶה לְאָדֹם, רו"ש בְּלַעַז; לְשׁוֹן מִשְׁנָה שַׁחֲמָתִית וְנִמְצֵאת לְבָנָה, לְעִנְיַן הַתְּבוּאָה:

והיה שכרי. אוֹתָן שֶׁיִּוָּלְדוּ מִכָּאן וּלְהַבָּא נְקֻדִּים וּטְלוּאִים בָּעִזִּים וּשְׁחוּמִים בַּכְּשָׂבִים, יִהְיוּ שֶׁלִּי, וְאוֹתָן שֶׁיֶּשְׁנָן עַכְשָׁו, הַפְרֵשׁ מֵהֶם וְהַפְקִידֵם בְּיַד בָּנֶיךָ, שֶׁלֹּא תֹאמַר לִי עַל הַנּוֹלָדִים מֵעַתָּה אֵלּוּ הָיוּ שָׁם מִתְּחִלָּה, וְעוֹד, שֶׁלֹּא תֹאמַר לִי, עַל יְדֵי הַזְּכָרִים שֶׁהֵן נְקֻדִּים וּטְלוּאִים תֵּלַדְנָה הַנְּקֵבוֹת דֻּגְמָתָן מִכָּאן וָאֵילָךְ:

אֶעְבַּר בְּכָל עָנָךְ יוֹמָא דֵּין הַעֲדֵי (נ''י אַעְדִּי) מִתַּמָּן כָּל אִמָּר נְמוֹר וּרְקוֹעַ וְכָל אִמָּר שְׁחוּם בְּאִמְרַיָא וּרְקוֹעַ וּנְמוֹר בְּעִזַיָא וִיהֵי אַגְרִי

עקדים. ברגל והטעם שומה שעקדה הרגל:

ונקדים. שיש בו נקדות נקדות:

וברודים. מגזרת ברד שיש לו שומות לבנות,

ומלת טלוא שם כלל והוא מגזרת "בלות ומטולאית" (יהושע ט ה), והטעם כמו שומית וטעם כל שה נקוד וטליא תיש, וכן כתוב "שה כשבים ושה עזים" (דברים יד ד) ואחר ששם טלוא כלל, הנה פי' כל תיש נקוד ועקוד וברוד:

וכל שה חום. הוא השחרות, ויתכן שנקרא השחרות כן מפני החום כי השחרות יותר חום מן הלבן:

וטלוא ונקוד בעזים. עקוד וברוד ונקוד:

וְטַעַם נָקֹד וְטָלוּא נָקֹד אוֹ טָלוּא. "וְכָל שֶׂה חוּם", פֵּרְשׁוּ בּוֹ (הראב"ע והרד"ק) שָׁחוֹר, כִּי הַשַּׁחֲרוּת מִפְּנֵי הַחֹם. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי רֹב הַכְּשָׂבִים שְׁחוֹרִים, אַף כִּי בְּאֶרֶץ קֶדֶם שֶׁהִיא חַמָּה, וְאִם כֵּן יִהְיוּ כֻּלָּם לְיַעֲקֹב. וְהַנָּכוֹן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל':ל"ב) "שְׁחוֹם", וְהוּא קָרוֹב לְאָדֹם, וְקוֹרִין אוֹתוֹ רו"ש, וְכֵן פרש"י, וְיִהְיֶה חוּם מִגִּזְרַת "וְאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל כו) שֶׁהוּא דּוֹמֶה לַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר יִתְאַדֵּם קְצָת:

וְהָיָה שְׂכָרִי לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל':ל"ב), אוֹתָן שֶׁיֵּלְדוּ מִכָּאן וּלְהַבָּא נְקֻדִּים וּטְלוּאִים בָּעִזִּים וּשְׁחוּמִים בַּכְּשָׂבִים יִהְיוּ שֶׁלִּי. וְכֵן דַּעַת רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ל':ל"ה). וּפֵרוּשׁ "כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא" - תַּיִשׁ, "וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים" - הַנְּקֵבוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם) "וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים וְאֵת כָּל הָעִזִּים" וּפֵרוּשׁ "כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ" - בַּנִּזְכָּרִים "וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים", וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי כָל נָקֹד וְטָלוּא בַּכְּשָׂבִים וְכָל חוּם בָּהֶם הָיָה שְׂכָרוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה בַּמַּקְלוֹת מַרְאֶה חוּם וְהָיָה מַפְסִיד שְׂכָרוֹ מִן הַכְּשָׂבִים שֶׁהֵם מֵיטַב הַצֹּאן. וְכֵן בַּחֲלוֹמוֹ הֶרְאוּהוּ הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים אֵין בָּהֶם חוּם. וּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים וְהָסֵר טָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים, וְהָיָה שְׂכָרִי שְׁלֹשֶׁת הַמַּרְאוֹת בַּכְּשָׂבִים וְהַשְּׁנַיִם בָּעִזִּים. וְאָמַר וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר כִּי כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְגַם חוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי:

נקוד - נראה לי טלאי הקדקד והצואר. שהרי ויקד ארצה כפיפת הצוואר והקדקד. והוא נדגש שהוא כמו ויפל מגזרת נפל. ונקוד - מן ויקוד הוא על שם הקדקד. כמו: עקוד ברגל, על שם: ויעקוד את יצחק קשירה ברגל.

הסר משם - לצורכך.

והיה שכרי - מכאן ולהבא אותן שיוולדו.

הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה. הַקְּטַנִּים וְלֹא הַגְּדוֹלִים, לְמַעַן יוֹלִידוּ קְצָתָם בְּדוֹמֶה וְיִפְּלוּ לְחֶלְקִי:

כל שה נקד וטלוא כלומר בחום נקוד וטלוא דווקא. אבל לא כבש ותיש ועז ולא עקודים והוא הסיר אף העקודים והזכרים זקנים שהעמיד להוליד מהם כדכתיב ויסר ביום ההוא את התישים העקודים. וזהו רמאות גדול שהרי לא היה התנאי כך ולכך עשה יעקב את המקלות מפוצלין.

חום בכשבים אבל לא בעזים כי רובם חום הוא.חום רו״‎ש בלע״‎ז.

הָסֵר מִשָּׁם וְגוֹ׳. מִדְּבָרָיו מוּכָח כִּי לֹא יִהְיֶה לְחֶלְקוֹ אֶלָּא נְקֻדִּים וּטְלוּאִים בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים, אֲבָל עֲקֻדִּים אֵינָם לְחֶלְקוֹ, וּמִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּסָמוּךְ מַשְׁמַע שֶׁלָּקַח גַּם הָעֲקֻדִּים:

וְנִרְאֶה כִּי יַעֲקֹב בִּתְנָאוֹ לֹא רָצָה שֶׁיִּטּוֹל בְּחֶלְקוֹ עֲקֻדִּים. וְטַעֲמוֹ הוּא כִּי אִם יִקַּח גַּם הָעֲקֻדִּים יִצְטָרֵךְ לַהֲסִירוֹ גַּם כֵּן מִצֹּאן לָבָן, וּמֵעַתָּה אֵין סִימַן הַלֹּבֶן בְּכָל הַצֹּאן לְיַחְמֵנָּה הַצֹּאן אֵלָיו וַהֲרֵי הוּא יָגֵעַ לָרִיק, כִּי לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לְרַמּוֹת לָבָן בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, וְחָשַׁב שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הֶעָקוֹד יִמָּצֵא שֶׁיֶּחֱמוּ הַצֹּאן לָלֶדֶת גַּם כֵּן הַנָּקוֹד וְהַטָּלוּא שֶׁהוּא לוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ. וּכְמוֹ כֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית ל:מ) ״וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקוֹד״ וְהָיוּ יוֹלְדוֹת נְקֻדִּים וּטְלוּאִים וְהַחוּם שֶׁיֶּחֱמוּ אֶל הַנִּמּוּר, וְהָרַמַּאי לָבָן נִתְחַכֵּם לְדַעַת זוֹ וְנָטַל הַכֹּל עָקוֹד נָקוֹד וְטָלוּא, עוֹד נִתְחַכֵּם וְהֵסִיר כָּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ, תִּפַּחְנָה עַצְמוֹתָיו כִּי לֹא כֵן הָיָה הַתְּנַאי, שֶׁאִם כֵּן מִנַּיִן יֵצְאוּ עָקוֹד אוֹ נָקוֹד אוֹ טָלוּא, וּמֵעַתָּה פָּקַע שְׂכָרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. מִטַּעַם זֶה נִתְחַכֵּם יַעֲקֹב לָקַחַת שְׂכַר טָרְחוֹ וַיַּצֵּג הַמַּקְלוֹת וְלָקַח לְעַצְמוֹ גַּם הָעֲקֻדִּים, כִּי מִמַּה שֶׁהֱסִירָם לָבָן גִּלָּה דַעְתּוֹ כִּי בְּאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב, וְהוּא אָמְרוֹ (בראשית ל:לט) ״וַתֵּלַדְנָה הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלוּאִים״ וְכָל שְׁלֹשֶׁת הַמִּינִים בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְעַל לָבָן נֶאֱמַר (משלי ה:כב) ״וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ״.