בְּרֵאשִׁית ל׳ · ט״ו

ולקחת גם את דודאי בני. בִּתְמִיהָ, וְלַעֲשׂוֹת עוֹד זֹאת לִקַּח גַם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי; וְתַרְגּוּמוֹ וּלְמֵיסַב:

לכן ישכב עמך הלילה. שֶׁלִּי הָיְתָה שְׁכִיבַת לַיְלָה זוֹ, וַאֲנִי נוֹתְנָה לָךְ תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ, וּלְפִי שֶׁזִּלְזְלָה בְּמִשְׁכַּב הַצַּדִּיק לֹא זָכְתָה לְהִקָּבֵר עִמּוֹ (נדה ל"א):

וַאֲמֶרֶת לַהּ הַזְעֵיר דִּדְבַרְתְּ יָת בַּעְלִי וְתִסְּבִין אַף יָת יַבְרוּחֵי דִּבְרִי וַאֲמֶרֶת רָחֵל בְּכֵן יִשְׁכּוּב עִמָּךְ בְּלֵילְיָא חֳלַף יַבְרוּחֵי דִּבְרִיךְ

תחת דודאי בנך. חלף ושכר:

הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי הַטַּעַם הַמְעַט מִמֵּךְ שֶׁתִּקְחִי לָךְ אֶת אִישִׁי כְּאִלּוּ אַתְּ אִשְׁתּוֹ וַאֲנִי הָאָמָה, אַף כִּי תַּעֲשִׂי עַצְמֵךְ גְּבֶרֶת לָקַחַת הַדּוּדָאִים אֲשֶׁר אֲנִי מִתְעַנֶּגֶת בְּרֵיחָן. וְיִתָּכֵן שֶׁרָצְתָה בָּהֶן לִכְבוֹד יַעֲקֹב לְבַשֵּׂם בָּהֶם יְצוּעָיו כִּי דֶּרֶךְ נָשִׁים לָהּ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (משלי ז יז) "נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן", וְלָכֵן אָמְרָה לֵאָה הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי מִמֶּנִּי אַף כִּי תִּקְחִי דּוּדָאֵי בְּנִי לְפַתּוֹתוֹ בָּהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַדּוּדָאִים עֲשָׂבִים יוֹסִיפוּ הַתַּאֲוָה לַנָּשִׁים, נִגְזַר מִלְּשׁוֹן "עֵת דּוֹדִים" (יחזקאל טז ח), וְלָכֵן אָמְרָה לֵאָה הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי:

הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי. שֶׁלֹּא הָיָה לָךְ לְהַסְכִּים שֶׁתִּהְיִי אַתְּ צָרָתִי, כְּאָמְרוֹ "וְאִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקַּח לִצְרוֹר" (ויקרא יח:יח):

וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי. לְהוֹסִיף אַהֲבָתְךָ וְשִׂנְאָתוֹ אוֹתִי.

לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה. שֶׁתִּקְדַּם פְּעֻלַּת הַדּוּדָאִים וּסְגֻלָּתָם בָּךְ לִפְעֻלָּתָם בִּי, וְלֹא יַגִּיעֵךְ נֶזֶק בְּמַה שֶׁתִּתְּנִי לִי מֵהֶם עַתָּה, כִּי לֹא יֶחְדַּל מִי שֶׁיִּמְצָא מֵהֶם בַּעֲדִי אַחֲרֵי כֵן, כָּל שֶׁכֵּן בִּהְיוֹתָם הֶפְקֵר כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה עב:ב).

המעט קחתך את אישי שהרי אנכי נשאתי לו תחילה ואת נעשית צרתי.

הַמְעַט קַחְתֵּךְ וְגוֹ׳. כַּוָּנַת לֵאָה הִיא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה צח) כִּי קְבִיעוּת מִטָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיָה אֵצֶל רָחֵל, וְלָזֶה אָמְרָה ״הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי״, פֵּרוּשׁ: חֵלֶק הָעוֹדֵף אֶצְלֵךְ הוּא נִגְרָע מֵחֵלֶק לֵאָה. וְאָמְרָהּ וְלָקַחַת וְגוֹ׳ תְּכַוֵּן לוֹמַר כִּי בְּחִינַת הַלֵּדָה תִּתְהַוֶּה מֵרוֹב זִקּוּק וּמֵהַתְמָדַת שְׁכִיבַת הַבַּעַל, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין יא:) בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וּמַעֲשֵׂה הַדּוּדָאִים הֵם סְגֻלָּה לַלֵּדָה (זוהר א:קנז.), לָזֶה אָמְרָה דַּי לָךְ קִיחַת אִישִׁי בִּתְמִידוּת אֶצְלֵךְ כַּנִּזְכָּר, וְלָמָּה תּוֹסִיף קַחַת דּוּדָאֵי בְנִי?

וְטַעַם יַעֲקֹב שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה הֶפְרֵשׁ בֵּין שְׁתֵּי נָשָׁיו, לְצַד שֶׁאֵין עָלָיו חִיּוּב לֵאָה זוּלַת עוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה (שמות כא:י) ״לֹא יִגְרָע״, כִּי לֹא נְשָׂאָהּ בִּרְצוֹנוֹ וּבִידִיעָתוֹ וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן רָחֵל אִשְׁתּוֹ זֹאת וּבָהּ עָבַד פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה.

לָכֵן יִשְׁכַּב וְגוֹ׳. יֵרָאֶה כִּי בִּרְצוֹן רָחֵל הָיָה הַדָּבָר תָּלוּי, וְאוֹמֶרֶת לָכֵן - פֵּרוּשׁ, עַל נְתִינָתֵךְ לִי דּוּדָאִים וְכוּ׳:

אוֹ יִרְצֶה לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, מִשּׁוּם שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁאֵין נִקְנִים אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה, כִּי לֹא הִקְנָת לָהּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק (בראשית כה:לג) ״הִשָּׁבְעָה לִי״ בְּמֶכֶר בְּכוֹרַת עֵשָׂו.