בא גד. בָּא מַזָּל טוֹב, כְּמוֹ גַּד גַּדִּי וְסָנוּק לָא (שבת ס"ז), וְדוֹמֶה לוֹ הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן (ישעיהו ס"ה), וּמִ"אַ שֶׁנּוֹלַד מָהוּל, כְּמוֹ גֹּדּוּ אִילָנָא (דניאל ד'), וְלֹא יָדַעְתִּי עַל מָה נִכְתְּבָה תֵּבָה אַחַת; דָּ"אַ לָמָּה נִקְרֵאת תֵּבָה אַחַת בָּגָד, כְּמוֹ בָּגַדְתָּ בִּי, כְּשֶׁבָּאתָ אֶל שִׁפְחָתִי, כְּאִישׁ שֶׁבָּגַד בְּאֵשֶׁת נְעוּרִים:
וַאֲמֶרֶת לֵאָה אֲתָא גָד וּקְרַת יָת שְׁמֵהּ גָּד
בגד. שתי מלות והאל"ף חסר, וכן בכל, וכן במה (יחז' כ כט), כאשר מפורש ביחזקאל,
וטעם גד גדוד כי יש לה גדוד בנים, וי"א שפי' גד מזל טוב כאשר הוא בלשון ישמעאל, וכמוהו "העורכים לגד שולחן" (ישעי' מה יא) והוא ככב גדק, והנכון להיותו כמו גדודי השמים:
בא גד - בא אלינו מזל טוב כמו: העורכים לגד שולחן. וכן במסכת שבת: גד גדי וסינוק לא. וכן בבראשית רבא: אתא מזלא דביתא. והמפרש לשון גדוד טועה, שאף על פי שהשמות מעין האמירה. כמו ראובן: כי ראה ה' בעניי. שמעון: כי שמע ה'. אמירת האשה אין לנו לכותבה אלא כעין עיקר הדיבור. וגד אינו יכול להיות לשון גדוד בלא כפולות של שני דלתי"ן. יָגוֹדּוּ על נפש צדיק דגש תחת דל"ת שני החסרה. כמו: וימכו בעונם. ויסולו עלי אורחות אידם. יסובו עלי רביו. בכלם דגש תחת אות החסרה.
בָּא גָּד. זֶה בָּא בְּמִקְרֶה, כִּי לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתִי לְהָבִיא זֶה לָעוֹלָם לוּלֵי שֶׁעָמַדְתִּי מִלֶּדֶת. וְנִכְתַּב בָּגָד מִלָּה אַחַת, כִּי הָיָה הַהֵרָיוֹן לָהּ בּוֹגֵד כְּמוֹ אַכְזָב שֶׁפָּסַק הַהֵרָיוֹן מִמֶּנָּה אַחַר שֶׁהִתְחִיל, כְּעִנְיַן "אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל" (איוב ו:טו):
ותאמר לאה בגד לשון בגידה אעפ״י שנתתי לו שפחתי לא היה לו לשכב עמה מאחר שילדתי לו ארבעה בנים ואעפ״י שבא אל שפחת רחל, לרחל לא היו לה בנים. והבן השני שילדה שפחתה קראתו אשר, כלומר שבח הוא לי שהנחתיו לשכב עם שפחתי.
בגד כתיב, בא גד קרי. ד״א פי׳ שתי תיבות בא גדוד וחיל של בנים שכבר ילדתי ד׳ ועכשיו שפחתי אחד.