וַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה לֹֽא־מ֖וֹת תְּמֻתֽוּן׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
לא מות תמותון. דְּחָפָהּ עַד שֶׁנָּגְעָה בוֹ, אָמַר לָהּ כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִיתָה בִנְגִיעָה, כָּךְ אֵין מִיתָה בַאֲכִילָה (בראשית רבה):
וַאֲמַר חִוְיָא לְאִיתְּתָא לָא מוּת תְּמוּתוּן
לֹא מוֹת תְּמֻתוּן כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם. לֹא אָסַר אוֹתוֹ הַפְּרִי מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ מִיתָה כְּלָל, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁתַּשִּׂיגוּ בַּאֲכִילָתוֹ תּוֹסֶפֶת יְדִיעָה, וְכֹה תִּהְיוּ כֵּאלֹהִים שְׁלֵמִים בַּמַּדָּע.
לא מות תמתון פרש״י דחפה עד שנגעה בו, אמר לה כשם שאין את מתה בנגיעה וכו׳ וא״ת מנא ידע שלא תמות בנגיעה עדיין לא עבר היום ורחמנא אמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות. אבל אין להרהר אחר דברי רבותינו ז״ל אבל לתשובת המינים יש לומר שהנחש דבר עמה למחרת שדחפה ואמר כשם שאין מיתה בנגיעה וכו׳ שכבר עבר היום והשיאה ואכלה מעץ הדעת באותו יום שני לנגיעה ונתנה גם לאישה. ד״א לא מות תמתון אמר הנחש לחוה אכלי ממנו ואל תפסידי בכך שום דבר שהרי בלאו הכי נקנסה עליך מיתה בנגיעה ומה תפסידי אם תאכלי ממנו והכי הפי׳ דלא מות תמתון לא בשביל האכילה גרידא תמותון שהרי כבר נקנסה עליכם מיתה בשביל הנגיעה.
וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ וְגוֹ׳. כָּפַל לוֹמַר לֹא מוֹת תְּמֻתוּן נִתְכַּוֵּן לִשְׁלֹל ב׳ מִיתוֹת שֶׁרָמְזָה הִיא בִּדְבָרֶיהָ, בֵּין לְצַד שֶׁהָעֵץ עַצְמוֹ הוּא הַמֵּמִית וְיָרְאָה לֶאֱכֹל סַם הַמָּוֶת, בֵּין לְצַד הַיִּרְאָה פֶּן יִפְגָּעֶנָּה ה׳ בַּדֶּבֶר. אָמַר ״לֹא מוֹת תְּמֻתוּן״ - לֹא מִיתָה טִבְעִית, לֹא מִיתָה שִׁפְטִיִּת. וּמֵעַתָּה חָלָה הַקּוּשְׁיָא: אִם כֵּן לָמָּה יְצַו ה׳ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּדִבְרֵי חַוָּה. לָזֶה בָּא וְנָתַן טַעַם חָדָשׁ וְשָׁת בַּשָּׁמַיִם פִּיו, כִּי טַעַם שֶׁמְּנָעָם הוּא לְבַל יִשְׁווּ אֵלָיו, כִּי ״בְּיוֹם אֲכָלְכֶם״ וְגוֹ׳ יִהְיוּ כֵּאלֹהִים. וְהִנֵּה הָרָשָׁע מָצָא מָקוֹם לוֹמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, לֶהֱיוֹת שֶׁהוּא קָדַם לִבְרִיאַת אָדָם וְחַוָּה, מָצָא מָקוֹם לוֹמַר שֶׁיּוֹדֵעַ דָּבָר שֶׁלֹּא יָדְעוּ הַבָּאִים אַחֲרָיו. גַּם לֶהֱיוֹתוֹ מוּשְׁלָל מִכְּנִיסַת גַּן עֵדֶן, מָצָא מָקוֹם לוֹמַר שֶׁלֹּא נִתַּן רְשׁוּת לִיכָּנֵס לַגַּן אֶלָּא לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים סוֹד הַדָּבָר, וְאָסַר לָהֶם הָעֵץ. לֹא כֵן הוּא לְצַד הֱיוֹתוֹ יוֹדֵעַ סוֹד הָעִנְיָן, לֹא נְתָנוֹ ה׳ לִיכָּנֵס שָׁם. וּמֵעַתָּה לְפִי הַדְּבָרִים הָהֵם, אַחַר שֶׁיֹּאכְלוּ אֵין פַּחַד אֱלֹהִים כִּי יִהְיוּ כְּמוֹתוֹ וְלֹא יִשְׁלֹט בָּהֶם לַהֲמִיתָם, וּבָזֶה נָעַץ צִפּוֹרֶן עֲבוֹדָה זָרָה. וַהֲלֹא לְךָ לָדַעַת כִּי עֲבוֹדָה זָרָה דָּנִים בָּהּ גַּם עַל הַמַּחְשָׁבָה (קידושין מ:).
עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ לֹא מוֹת תְּמֻתוּן, לְפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה יט:ג) שֶׁדְּחָפָהּ וְהוֹכִיחַ שֶׁלֹּא מֵתָה בִּנְגִיעָה, לָזֶה כָּפַל הָרָשָׁע לוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁלֹּא מֵתָה בִּנְגִיעָה שֶׁאָמְרָה, גַּם לֹא תָּמוּת בַּאֲכִילָה. וְהִנֵּה הוֹכָחָה זוֹ יֶשְׁנָהּ לְאֶחָד מֵהַשְּׁנֵי טְעָמִים שֶׁאָמְרָה הָאִשָּׁה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה, שֶׁהַמִּיחוּשׁ הוּא שֶׁהָעֵץ מִצַּד עַצְמוֹ מֵמִית יֶשְׁנָהּ לְהַבְחָנָה זוֹ, שֶׁאִם הָעֵץ מֵמִית בִּנְגִיעָה הֲרֵי נָגְעָה וְלֹא מֵתָה, אֲבָל לְמָה שֶׁנִּתְכַּוְּנָה לוֹמַר גַּם כֵּן כִּי יְרֵאָה הִיא מֵאֱלֹהִים הַמְצַוֶּה אוֹתָהּ פֶּן יִפְגָּעֶנָּה אֵין הוֹכָחָה מִמָּה שֶׁלֹּא מֵתָה בִּנְגִיעָה, כִּי עֲדַיִן יֶשְׁנָהּ בָּעֹנֶשׁ אֲשֶׁר גָּזַר עָלֶיהָ, וְחוֹזְרִים אָנוּ לַטַּעַם שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה.
וְאִם תֹּאמַר: ״לָמָּה יִבְרָא ה׳ בְּרִיָּה רָעָה כָּזוֹ לְתַקָּלָה?״ דַּע כִּי בְּרִיָּה זוֹ, כָּל מַה שֶׁהִפְלִיא ה׳ בְּגֹדֶל בְּחִינָתָהּ, כֵּן גֹּדֶל בְּחִינַת הַשָּׂגַת הַנֶּפֶשׁ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כִּי לְפִי הִתְעַצְּמוּת הַצָּרִיךְ לָאָדָם לְנִצָּחוֹן כֵּן יִטֹּל שְׂכָרוֹ, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ה:כו): ״לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא״. וְאִם הָיָה מַגְבִּיל שִׁעוּר כֹּחַ הַמֵּסִית בְּשִׁעוּר מוּעָט, אֵין מָקוֹם לָרוֹצֶה לְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה גְּדוֹלָה לְהַשִּׂיגָהּ, כִּי אֵין הַשָּׂגָה זוּלַת אֶמְצָעוּת נִצְחוֹן הַמֵּסִית. וְצֵא וּלְמַד מֵהָאָמוּר בְּסֵפֶר זֹהַר הַקָּדוֹשׁ (תרומה קסג:) בְּמָשָׁל בֶּן מֶלֶךְ אֲשֶׁר צִוָּהוּ אָבִיו לְבַל קְרוֹב לְהַזּוֹנָה, וְאֶת הַזּוֹנָה צִוָּה לַהֲסִיתוֹ לִבְחֹן בֵּן יְכַבֵּד אָב, יְעֻיַּן שָׁם. וּמֵעַתָּה הִפְלִיא ה׳ לְהִתְחַסֵּד עִם אוֹהֲבָיו לְהָכִין לָהֶם דָּבָר שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ יַשִּׂיגוּ עֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת חַיִּים הַנִּצְחִיִּים, אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ.
