בְּרֵאשִׁית כ״ט · ל״ד

הפעם ילוה אישי. לְפִי שֶׁהָאִמָּהוֹת נְבִיאוֹת הָיוּ, וְיוֹדְעוֹת שֶׁי"ב שְׁבָטִים יוֹצְאִים מִיַּעֲקֹב וְד' נָשִׁים יִשָּׂא, אָמְרָה, מֵעַתָּה אֵין לוֹ פִתְחוֹן פֶּה עָלַי, שֶׁהֲרֵי נָטַלְתִּי כָּל חֶלְקִי בַּבָּנִים (ברבות ס'):

על כן. כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ עַל כֵּן מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוֹסִין, חוּץ מִלֵּוִי שֶׁהָאָרוֹן הָיָה מְכַלֶּה בָּהֶם:

קרא שמו לוי. בְּכֻלָּם כְּתִיב וַתִּקְרָא, וְזֶה כָתַב בּוֹ קָרָא, וְיֵשׁ מִ"אַ בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים רַבָּה שֶׁשָּׁלַח הַקָּבָּ"ה גַּבְרִיאֵל וֶהֱבִיאוֹ לְפָנָיו וְקָרָא לוֹ שֵׁם זֶה, וְנָתַן לוֹ כ"ד מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, וְעַל שֵׁם שֶׁלִּוָּהוּ בְמַתָּנוֹת קְרָאוֹ לֵוִי:

וְעַדִּיאַת עוֹד וִילִידַת בָּר וַאֲמֶרֶת הָדָא זִמְנָא יִתְחַבַּר לִי בַעֲלִי אֲרֵי יְלֵידִית לֵהּ תְּלָתָא בְנִין עַל כֵּן קְרָא שְׁמֵהּ לֵוִי

ילוה אישי. כמו "ונלוו עליך" (במדבר יח ד):

על כן קרא שמו לוי - י"ל שיעקב קרא לו שם.

הַפַּעַם יִלָּוֶה. שֶׁכְּבָר אֲנִי מֻחְזֶקֶת בִּהְיוֹתִי רַבַּת בָּנִים, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּתְלָת זִמְנֵי הוּא חֲזָקָה (יבמות סד:).

ילוה אישי אלי עד עכשיו הייתי מנהלת שני בני בשתי ידי ועכשיו שנולד לו בן שלישי יצטרך אישי לסייע לי לנהלם.

על כן קרא שמו לוי יעקב קרא שמו שסברת שמו תלויה ביעקב כדכתיב עתה ילוה אישי אלי ואע״‎פ שסברת שם זבולן תלויה ביעקב כדכתיב יזבלני אישי והיא קראתו זבולן י״‎ל לפי שלא הודה יעקב לדבריה להיות עיקר דירתו עמה, אלא עם רחל לכך קראתו לאה.

הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל שֵׁם שֶׁלִּוָּהוּ בְּמַתְּנוֹת כְּהוּנָה קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר שֶׁקָּרָאוֹ לֵוִי עַל שֵׁם ״הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי״. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה כִּי הָאִמָּהוֹת רוּחַ ה׳ דִּבֶּר עַל לְשׁוֹנָם, וּמַה שֶּׁאָמְרָה בְּלֵדַת בֵּן הָרִאשׁוֹן ״כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי״ (בראשית כט, לב), הָיְתָה הַכַּוָּנָה בַּעֲבוּר שֶׁנּוֹלַד בֵּן הַבְּכוֹר עוֹבֵד עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הָעֲבוֹדָה הָיְתָה בַּבְּכוֹרוֹת. וּלְפִיכָךְ יִצְחָק אָהַב אֶת עֵשָׂו לְפִי שֶׁהוּא בְּכוֹר וְחָשַׁב שֶׁהוּא יִהְיֶה עוֹבֵד עֲבוֹדָה, וְרִבְקָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב כִּי רָאֲתָה בִּנְבוּאָה שֶׁעַל יָדָהּ תָּשׁוּב הַבְּכוֹרָה לְיַעֲקֹב. כָּךְ אָמְרָה לֵאָה ״כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי״ עַל יְדֵי בֵּן הַבְּכוֹר, כִּי בְּרִית כְּרוּתָה שֶׁלְּעוֹלָם יִהְיֶה בֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנוּאָה כְּדֵי לְסַבֵּב לָהּ אַהֲבָה, וְכֵן פֵּרֵשׁ מַהֲרִי״א פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא בְּפָסוּק ״וְהָיָה הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה״ (דברים כא, טז). אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדַע שֶׁלְּסוֹף תִּסּוֹב הַבְּכוֹרָה מֵרְאוּבֵן עַל יְדֵי חִלּוּל יְצוּעֵי אָבִיו, וְאִם כֵּן עֲדַיִן הִיא שְׂנוּאָה, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי שָׁמַע ה׳ כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה״ (בראשית כט, לג), וְלֹא אָמְרָה שֶׁבֵּן זֶה יְסַבֵּב הָאַהֲבָה בַּעֲבוּר אֵיזוֹ סִבָּה, עַד שֶׁיָּלְדָה אֶת לֵוִי שֶׁקָּרָא לוֹ ה׳ לֵוִי עַל שֵׁם שֶׁלִּוָּהוּ בְּמַתְּנוֹת כְּהוּנָה חֵלֶף עֲבוֹדַת ה׳ אֲשֶׁר עָלָיו, וּבְסִבָּה זוֹ ״יִלָּוֶה אֵלַי אִישִׁי״ וְיֶאֱהָבַנִי, כִּי מִמֶּנִּי נוֹלַד הַפַּעַם אוֹתוֹ בֵּן אֲשֶׁר עָלָיו יִהְיֶה מַשָּׂא עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּלְפִי זֶה מַסְכִּים פֵּרוּשׁ רַשִׁ״י עִם פְּשַׁט הַמִּקְרָא.