כל העדרים היו נאספים אל הבאר, הרועים גוללים את האבן מעל פיה, משקים את הצאן ומשיבים את האבן על מקומה. רש״י מסביר ש״ונאספו״ פירושו שהיו רגילים להיאסף, מפני שהאבן היתה גדולה, ושהלשונות ״וגללו״ מתחלפות בין הווה, עתיד ועבר. אבן עזרא מבאר ש״וגללו״ מתייחס לרועים שגוללים את האבן. אונקלוס מתרגם ״וגללו״ - ומגנדרין, מגלגלים. הפסוק מסביר את הנוהג הקבוע בבאר: מכיוון שהאבן היתה כבדה מדי לרועה יחיד, היו כל הרועים ממתינים עד שיתקבצו כולם, ואז יחד היו מגלגלים את האבן, משקים את צאנם, ומחזירים את האבן למקומה. תיאור זה מדגיש את כובד האבן ואת הצורך בכוח משותף להזזתה, ובכך מבליט בהמשך את גבורתו של יעקב, שיצליח לגלול אותה לבדו כשיראה את רחל.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור
