בְּרֵאשִׁית כ״ט · כ״א

וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב אֶל־לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת־אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ׃

במילים פשוטות

יעקב אומר ללבן להבה את אשתו כי מלאו ימיו, ויבוא אליה. רש״י מסביר ש״מלאו ימי״ מכוון לימים שאמרה לו אמו ולזמן שהשלים, ומוסיף שיעקב היה בן שמונים וארבע שנה ודאג מתי יעמיד שנים עשר שבטים, ולכן אמר ״ואבואה אליה״ - להוליד תולדות. הרמב״ן מביא את לשון רש״י. אונקלוס מתרגם ״כי מלאו ימי״ - ארי אשלמית יומי פלחני, כי השלמתי את ימי עבודתי. הפסוק מתאר את תביעת יעקב מלבן לקבל את רחל לאישה בתום שבע שנות העבודה. יעקב מדגיש שהשלים את המוסכם ושהגיע העת לשאת את רחל ולהקים משפחה. בקשתו הישירה והנחרצת נובעת מן הרצון להתחיל בהעמדת שבטי ישראל. תביעה זו היא שתוליד את מעמד המשתה ואת החלפת רחל בלאה, שיתגלה למחרת בבוקר.
מבוסס על רש״י, רמב״ן, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

מלאו ימי. שֶׁאָמְרָה לִי אִמִּי, וְעוֹד מָלְאוּ יָמַי, שֶׁהֲרֵי אֲנִי בֶן פ"ד שָׁנָה וְאֵימָתַי אַעֲמִיד י"ב שְׁבָטִים? וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ, וְהֲלֹא קַל שֶׁבַּקַּלִּים אֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן? אֶלָּא לְהוֹלִיד תּוֹלָדוֹת אָמַר כֵּן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר יַעֲקֹב לְלָבָן הַב יָת אִתְּתִי אֲרֵי אַשְׁלֵמִית יוֹמֵי פָלְחָנִי וְאֵעוֹל לְוָתַהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

כִּי מָלְאוּ יָמָי שֶׁאָמְרָה לִי אִמִּי, וְעוֹד "כִּי מָלְאוּ יָמָי", הֲרֵינִי בֶּן פ"ד שָׁנָה וְאֵימָתַי אַעֲמִיד י"ב שְׁבָטִים, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ט:כ"א):

מקור: ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

כי מלאו ימי - שבע שנים עבדתיך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ. נַעֲשֶׂה הַנִּשּׂוּאִין לֹא הָאֵרוּסִין בִּלְבַד, כִּי חָפֵץ לְהַשִּׂיג נַחֲלַת ה' בָּנִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כי מלאו ימי שבע שנים שעבדתיך. ד״‎א ימי הזקנה דוגמא זקן ומלא ימים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב [וְגוֹ׳] הָבָה וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ וְהוּא לָשׁוֹן בִּלְתִּי נָכוֹן לְצַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם פֶּרֶק ה׳ מֵהִלְכוֹת אִישׁוּת: ״הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בִּמְלָאכָה זוֹ שֶׁאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ״ וְעָשָׂה - אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת וְכוּ׳, שֶׁכָּל הַשָּׂכָר מִלְוֶה וְהַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת עַד כָּאן. לָזֶה אָמַר ״הָבָה״ וְגוֹ׳, וְהַטַּעַם לְפִי שֶׁלֹּא קָנִיתִי אוֹתָהּ בְּמַה שֶׁעָבַדְתִּי וְצָרִיךְ אֲנִי לִקְנוֹתָהּ בְּבִיאָה, שֶׁהָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּבִיאָה, וְהוּא אָמְרוֹ וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ כִּי בָּעֲבוֹדָה לֹא קָנָה שֶׁהָיָה מִלְוֶה, וְהַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

אוֹ יֹאמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הֲלֹא תִּמְצָא שֶׁאָמְרָה רָחֵל ״הֲלֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ״ (בראשית לא:טו), וְכָתַב רַמְבַּ״ם (הלכות מכירה פרק ז) בְּדִין לוֹקֵחַ עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת בְּמִלְוֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַדָּמִים בַּמְּצִיאוּת קָנָה, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ הָבָה אֶת אִשְׁתִּי פֵּרוּשׁ: כְּבָר הִיא אִשְׁתִּי, כִּי אֲנִי סוֹבֵר כְּהָרַמְבַּ״ם, וּמְצִיאוּת שֶׁלְּפָנֵינוּ דִּין מֶכֶר יֵשׁ בּוֹ, וּכְבָר זָכִיתִי בָּהּ הֲגַם שֶׁאֵין הַדָּמִים בְּעַיִן. וּמַה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ ״הָבָה״ - לֹא לִגְמַר הַקְנָאָה, שֶׁכְּבָר קְנוּיָה הִיא, אֶלָּא לָבֹא עָלֶיהָ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. וְהוּא אָמְרוֹ וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ לִשְׁלֹל מִדַּעְתּוֹ לְבַל יַחְשֹׁב שֶׁעֲדַיִן לֹא קְנָאָהּ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל