בְּרֵאשִׁית כ״ז · מ״ב

ויגד לרבקה. בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֻגַּד לָהּ מַה שֶּׁעֵשָׂו מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ:

מתנחם לך. נִחָם עַל הָאַחְוָה לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת לְהִתְנַכֵּר לְךָ וּלְהָרְגְּךָ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה כְּבָר אַתָּה מֵת בְּעֵינָיו וְשָׁתָה עָלֶיךָ כּוֹס שֶׁל תַּנְחוּמִים. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ לְשׁוֹן תַּנְחוּמִים, מִתְנַחֵם הוּא עַל הַבְּרָכוֹת בַּהֲרִיגָתְךָ:

וְאִתְחַוָּה לְרִבְקָה יָת פִּתְגָּמֵי עֵשָׂו בְּרַהּ רַבָּא וּשְׁלָחַת וּקְרַת לְיַעֲקֹב בְּרַהּ זְעֵירָא וַאֲמֶרֶת לֵהּ הָא עֵשָׂו אָחוּךְ כָּמִן לָךְ לְמִקְטְלָךְ

מתנחם. מגזרת נחמה והטעם זאת היא נחמתו שיוכל להרגך והגאון אמר מגזרת ווע"ד בלשון ערבי:

וְטַעַם וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב כִּי הָיָה יַעֲקֹב בְּמָקוֹם אַחֵר, אֵינֶנּוּ בְּאֹהֶל אָבִיו וְאִמּוֹ, כִּי הָיָה מִתְחַבֵּא מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיו שֶׁהָיָה צוֹעֵק עָלָיו, וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ אוֹ מִתְפַּחֵד:

מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ מִתְנַחֵם הוּא עַל הַבְּרָכוֹת בַּהֲרִיגָתְךָ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ז:מ"ב). וּפְשׁוּטוֹ מִתְנַחֵם בְּךָ, וְכֵן "כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי" (שמואל א כ ל), "וְהֶחֱזִיק לוֹ" (שם ב טו ה), וְרַבִּים כֵּן. אוֹ פֵּרוּשׁוֹ מִתְנַחֵם עָלֶיךָ, כְּמוֹ "כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ" (אסתר ג ב). אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית כ"ז:מ"ב) אָמַר "כָּמֵן לָךְ" - אוֹרֵב לְךָ. וְנִרְאֶה מִדַּעְתּוֹ כִּי טַעַם מִתְנַחֵם לְךָ, שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ לְךָ מְנֻחָם עַל עִנְיַן הַבְּרָכוֹת וּכְאִלּוּ אֵינוֹ מַקְפִּיד בָּהֶן, וְהוּא מְאָרֵב כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּמֵּר מִמֶּנּוּ, וְתִרְגֵּם הָעִנְיָן לֹא הַלָּשׁוֹן:

ויגד לרבקה את דברי עשו היה אומר בגלוי שבלבו היה יקרבו ימי אבל אבי וגו׳‎ והלך השומע והגיד לה.

עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדוֹל. אָמְרוֹ ״הַגָּדוֹל״, לוֹמַר כִּי הוּא יָכוֹל עֲשׂוֹת אֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, ״בְּנָהּ הַקָּטָן״ פֵּירוּשׁ לְצַד הֱיוֹתוֹ קָטָן מִמֶּנּוּ בַּיְּכוֹלֶת.

מִתְנַחֵם לְךָ. פֵּירוּשׁ מְקַבֵּל נֶחָמָה עַל אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לוֹ, לְהָרְגֶךָ, וּבָזֶה תַּחְזוֹר לוֹ הַבְּכוֹרָה וְהַבְּרָכָה.