בְּרֵאשִׁית כ״ז · מ׳

ועל חרבך. כְּמוֹ בְּחַרְבְּךָ, יֵשׁ עַל בִּמְקוֹם בְּ', כְּמוֹ עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם - בְּחַרְבְּכֶם; עַל צִבְאֹתָם - בְּצִבְאֹתָם:

תריד. לְשׁוֹן צַעַר כְּמוֹ אָרִיד בְּשִׂיחִי, כְּלוֹמַר, כְּשֶׁיַּעַבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַתּוֹרָה וְיִהְיֶה לְךָ פִּתְחוֹן פֶּה לְהִצְטַעֵר עַל הַבְּרָכוֹת שֶׁנָּטַל, ופרקת עלו וגומר:

וְעַל חַרְבָּךְ תֵּיחֵי וְיָת אָחוּךְ תִּפְלָח וִיהֵי כַּד יַעְבְּרוּן בְּנוֹהִי עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא וְתַעְדִּי נִירֵהּ מֵעַל צַוְרָךְ

והיה כאשר תריד. כמו תרדה והם ב' שרשים, וי"א כמו "אריד בשיחי" (תהלים נה ג), והטעם כאשר תריד לשם ירחמך:

ופרקת. מגזרת מפרק הרים (מ"א יט יא), ומהם "מפרקתו" (ש"א ד' יח), ויש בברכות אלו כמה שאלות קשות, אם הברכה היתה נבואה, איך לא ידע את מי יברך, והשיבו נבוני הדור כי השם אמר לו כשבא יעקב, ברך את זה, ואילו היה כן היה אומר יצחק לעשו השם צוני, ועוד למה בירך לעשו בעבור שבכה, ואחרים אמרו כי לא היה יצחק נביא, וברכתו לא נתקיימה, גם אלה טעו כי הנה הכתוב אמר "וירא אליו ד'" (בראשית כו ב וכד), גם אמר דוד "ובנביאי אל תרעו" (דה"א טז כב), ואחרים אמרו מה תועלת יש בדברים אחרי שהיתה מחשבתו על עשו, והנה הדבר היה בספק אצלו, כי כן אמר "הקול קול יעקב" (בראשית כז כב) ובירך מי שיהיה מהם, כי בניו הי' שניהם, וי"א איך אמר השם "ורב יעבוד צעיר" (בראשית כה כג), ג"כ אמר יצחק "ואת אחיך תעבוד" והגאון דחה זו השאלה בקנה רצוץ, בעבור שמצא "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (בראשית לו ו) והנה שכח "וישתחו ארצה שבע פעמים" (בראשית לג ג), והנכון בעיני שברכת הנביא כעין תפלה היא, והשם שמע תפלתו, כי עיקר זאת הברכה על זרעם, וישנים שלא הקיצו משנת האולת יחשבו, כי אנחנו בגלות אדום, ולא כן הדבר רק אדום היה תחת יד יהודה, וכן כתוב "ויפשע אדום מתחת יד יהודה" (מ"ב ה כב) גם יואב הכרית כל זכר באדום (מ"א יא טז), ובעבור שהי' תחת יד יהודה שמחו ביום אידינו והי' אומרים לבבליים "ערו ערו עד היסוד בה" (תהלים קלז ז), ויותר היה קשה על ישראל החרפה שהיה אדום מחרף אותם מרעתם, וכן טעם שישי ושמחי בת אדום" (איכה ד כא), ג"כ "אל תשמח לבני יהודה" (עובדיה א, יב), גם בימי הורקנס הזקן שמם שומרי ירושלים, והכניסם בברית מילה, גם בימי אגריפס כאשר נלכדה ירושלים באו גדודי אדום לעזור ליהודה, ואומה שהגלתנו היא מזרע כתים וכן אמר המתרגם "וצים מיד כתים" (במדבר כד כד), והיא מלכות יון בעצמה כאשר פי' בס' דניאל והי' אנשים מתי מספר שהאמינו באמונה חדשה, וכאשר האמינו בימי קוסטנטין שחדש כל הדת ולא הי' בעולם שישמרו התורה החדשה חוץ מאדומיים, ג"כ יקראו היום אנשי מצרים ושבא וארץ עילם ישמעאלים, ואין בהם מי שהוא מזרע ישמאלים כי אם מתי מעט:

וְטַעַם וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה כְּמוֹ בְּחַרְבְּךָ, וְכֵן "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם" (דברים ח ג) בַּלֶּחֶם. וְאֵין הַבְּרָכָה שֶׁתִּהְיֶה מִחְיָתוֹ מִשְּׁלַל הָאוֹיְבִים בְּחַרְבּוֹ, כִּי הִנֵּה נָתַן לוֹ מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם וּבָהּ יִחְיֶה, אֲבָל הָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁיִּחְיֶה בְּמִלְחֲמוֹתָיו, כִּי יְנַצַּח וְלֹא יִפּוֹל בְּחֶרֶב אוֹיֵב, וְעַל כֵּן אָמַר "וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד", שֶׁלֹּא תִּתְגַּבֵּר עָלָיו וְהוּא יִגְבַּר עָלֶיךָ:

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד בְּשִׂיחֲךָ מִתִּגְרַת יָדוֹ, "וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ", יִרְמֹז לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִתְגָּרוּ בָּם יוֹתֵר מִדַּאי לַעֲשׂוֹת עִמָּם רָעָה. וְהוּא מָה שֶׁצִּוָּה הַכָּתוּב (דברים ב ד-ה) "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד אַל תִּתְגָּרוּ בָם" וְגוֹ', וְכָךְ הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (ירושלמי ר"ה א א) אָמְרוּ "כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם" (מלכים א יא טז) אָמַר לוֹ הקב"ה, אֲנִי אָמַרְתִּי "אַל תִּתְגָּרוּ בָּם", וְאַתָּה הִתְגָּרֵיתָ בָּהֶם, חַיֶּיךָ שֶׁאֵין שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַלָּלוּ נִמְנִין לְךָ וּלְמַלְכוּתְךָ, מִדִּכְתִיב (שם ב יא) "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה" וְהוּא מָלַךְ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים יוֹתֵר, דִּכְתִיב (ה ה) "בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל (ישראל) יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים". וְעוֹד אָמְרוּ (דב"ר א טז), אָמַר לוֹ הקב"ה, דָּוִד יָדֶיךָ חֲדוּדוֹת וַחֲרוּצוֹת וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִרְדּוֹת בָּהֶם אֶת עוֹלָמִי וְכוּ':

ועל חרבך תחיה - אומנתך שהיית צד חיות בכלי זיינך.

כאשר תריד - כמו: אריד בשיחי כשיעבוד בך בפרך ולא תוכל לסבול ופרקת עולו.

וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ. כִּי אָמְנָם תִּהְיֶה מְלֻמָּד מִלְחָמָה וּמוּכָן לִגְדוֹלוֹת, אֲבָל אִם בְּשִׁעְבּוּדְךָ תִּפְנֶה אֶל עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה וּשְׁאָר הַמְּלָאכוֹת, לֹא תִּהְיֶה חָפְשִׁי לְעוֹלָם מִשִּׁעְבּוּד אָחִיךָ אוֹ מִשִּׁעְבּוּד זוּלָתוֹ.

ועל חרבך תחיה בשכר שלקחת תליך וקשתך במצותי.

[ועל חרבך בחרבך תחיה]

ואת אחיך תעבד אמר עשו מאחר ששמתו גביר לי הוא ינהוג בי מנהג בזיון אמר אביו ועל חרבך תחיה תשמישך יהיה בחרב ואין זה מנהג בזיון. אמר עשו אעפ״‎כ בתשמיש חרב יטריחני יותר מדאי א״‎ל ואת אחיך תעבד בתשמיש זה וירחם עליך.

כאשר תריד כמו אריד בשיחי כשיכביד עולו עליך יותר מדאי, ופרקת עלו תניח לו ארצך ולא תעבדנו כמו שעושים הפרשים כשהשר מטריחם יותר מדאי הם מניחים לו הקרקע שמחזיקים ממנו ושוב לא יעבדוהו. ל״‎א כאשר תריד ל׳‎ וירד מיעקב כאשר תמשול ופרקת עלו וכן מצינו בימיו פשע אדום וימליכו עליהם מלך.

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ וְגוֹ׳. תָּרִיד מִלָּה זָרָה בַּמִּקְרָא וְאֵינָהּ מִתְיַשֶּׁבֶת לְפֵירוּשׁ רַשִׁ״י, כִּי לֹא פֵרֵשׁ בַּמִּקְרָא מַהוּ הַצַּעַר. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים לְשׁוֹן רְדִיָּה וּמֶמְשָׁלָה וּפֵרְשׁוּ בוֹ מַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ, וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי יָדַע יִצְחָק בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁבּוֹ שֶׁבִּרְכַת ״וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר״ (בראשית כה:כג) לֹא תִּהְיֶה כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל זוֹכִין, וְאוּלַי הֵבִין זֶה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר לוֹ ״מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ״ (בראשית כה:כג) - זֶה לְרִשְׁעוֹ וְזֶה לְתֻמּוֹ, וְאָז ״רַב יַעֲבֹד צָעִיר״, כִּי זֶה הַצַּדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת ה׳ בָּרָשָׁע. אָמְנָם אִם אֵינוֹ זוֹכֶה, לָמָּה יִמְשׁוֹל בּוֹ? וְסָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁבִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל זוֹכִין, לֹא זוֹ שֶׁהָרַב לֹא יַעֲבוֹד לַצָּעִיר, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֶׁהָרַב יִמְשׁוֹל בַּצָּעִיר. עַל כֵּן אָמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַצָּעִיר זוֹכֶה וּפוֹרֵשׁ לְתֻמּוֹ, אַתָּה תִּהְיֶה לוֹ לְעֶבֶד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְאֶת אָחִיךָ תַעֲבֹד״ (בראשית כז:מ). ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד״, רוֹצֶה לוֹמַר כִּי יִהְיֶה הַזְּמַן שֶׁאַתָּה תִּהְיֶה רוֹדֶה וּמוֹשֵׁל בְּכָל הָעוֹלָם, וְזֶהוּ בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל זוֹכִין, כִּי כְּשֶׁזֶּה נוֹפֵל זֶה קָם, אָז דַּי לְךָ שֶׁתִּפְרֹק עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם גַּם אַתָּה לֹא תּוּכַל לִרְדּוֹת בּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר בְּעוֹבַדְיָה (עובדיה א:י) ״מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה״, וּכְתִיב (עובדיה א:כא) ״וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו״. מִכָּל זֶה מַשְׁמָע שֶׁעֵשָׂו עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל מַה שֶּׁהָיָה רוֹדֶה בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא נִתַּן לוֹ רְשׁוּת לִרְדּוֹת בּוֹ, כִּי אִם לִפְרֹק עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארוֹ.

וְאֶת אָחִיךָ וְגוֹ׳ וְהָיָה כַּאֲשֶׁר וְגוֹ׳. רַבּוּ הַפֵּרוּשִׁים בָּזֶה. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכוֹ יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר יַעֲבֹד אֶת אָחִיו. וְכַאֲשֶׁר יֵרֵד מִמַּדְרֵגָה זוֹ, אוֹ יִרְצֶה לְשׁוֹן רִדּוּי כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה רָדוּי וְאָבוּד, יַקְדִּים לִפְרוֹק עֻלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ תֵּרֵד וְיִהְיֶה בֵּית יַעֲקֹב אֵשׁ וְגוֹ׳ וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ (עובדיה א:יח) וְיִכְלֶה. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר וְהָיָה לְשׁוֹן שִׂמְחָה, כִּי אָז יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ:

אוֹ יִרְצֶה, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תִּשְׁלוֹט אַתָּה בָּעוֹלָם, לֹא תִהְיֶה מַעֲלָתְךָ עָלָיו, אֶלָּא ״וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל״ וְגוֹ׳ - לֹא הוּא יִשְׁלוֹט בְּךָ וְלֹא אַתָּה תִּמְשׁוֹל בּוֹ. וּמַה שֶׁמָּשַׁל אַחַר כָּךְ, עֲוֹנוֹת הִטּוּ אֵלֶּה.