בְּרֵאשִׁית כ״ה · ח׳

וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מׇת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

אברהם גווע ומת בשיבה טובה, זקן ושבע, ונאסף אל עמיו. אבן עזרא מבאר שלשון ״ויגוע״ מציינת יציאת הרוח מן הגוף ברגע אחד בלא ייסורים, ואף שכל גויעה היא מיתה, לא כל מיתה היא גויעה נוחה כזאת. הרמב״ן מסביר ״זקן ושבע״ - שראה את כל משאלות לבו ושבע כל טובה, ולא נותרה בו תאווה שהימים יחדשו לו דבר, כעניין שנאמר בדוד ״וימת בשיבה טובה שבע ימים״. הכתוב מתאר מיתה שלווה של שביעות רצון, ולשון ״ויאסף אל עמיו״ מרמזת על קיום הנפש לאחר המיתה.
מבוסס על אבן עזרא, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִתְנְגִיד וּמִית אַבְרָהָם בְּסִיבוּ טָבָא סִיב וּשְׂבַע יוֹמִין וְאִתְכְּנִישׁ לְעַמֵּהּ

Onkelos Genesis

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

מלת ויגוע. צאת הרוח מהגוף רגע אחד בלי עינוי ועיכוב, הלא תראה "ויאסוף רגליו אל המטה" (בראשית מט ג), ומיד גוע והנה כל גויעה מיתה ואין כל מיתה גויעה על כן כתוב במבול ויגוע (בראשית ז כא):

ופי' וימת אברהם. שמת בשיבה טובה:

ויאסוף אל עמיו. י"א כי על כבוד הנפש אמר, כי בהיותו מתעסקים עם הגוף הוא כחלק נפרד, ובהפרד מהגוף יאסף הכבוד אל עמיו, וי"א כי זה משפט הלשון, והטעם על לכתו בדרך אבותיו כאלו יתחבר אליהם, וכן "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" (בראשית טו טו):

Piotrkow, 1907-1911

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

זָקֵן וְשָׂבֵעַ שֶׁרָאָה כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ וְשָׂבַע כָּל טוֹבָה, וְכֵן "וּשְׂבַע יָמִים" (בראשית ל"ה:כ"ט), שֶׁשָּׂבְעָה נַפְשׁוֹ בַּיָּמִים וְלֹא יִתְאַוֶּה שֶׁיְּחַדְּשׁוּ בּוֹ הַיָּמִים דָּבָר, וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד "וַיָּמָת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה שְׂבַע יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד" (דהי"א כט כח), וְהוּא סִפּוּר חַסְדֵי הַשֵּׁם בַּצַּדִּיקִים וּמִדָּה טוֹבָה בָּהֶם שֶׁלֹּא יִתְאַוּוּ בַּמּוֹתָרוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לּוֹ" (תהלים כא ג), וְלֹא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁאָר הָאֲנָשִׁים "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" (קהלת ה ט) וְאָמְרוּ בּוֹ (קהלת רבה א יג), אֵין אָדָם יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, יֵשׁ בְּיָדוֹ מָנֶה מִתְאַוֶּה מָאתַיִם, הִשִּׂיגָה יָדוֹ לְמָאתַיִם מִתְאַוֶּה לַעֲשׂוֹת אַרְבַּע מֵאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" (בראשית רבה ס"ב:א'), אָמְרוּ הקב"ה מַרְאֶה לָהֶם לַצַּדִּיקִים מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁהוּא עָתִיד לִתֵּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, וְנַפְשָׁם שְׂבֵעָה וְהֵם יְשֵׁנִים. נִתְעוֹרְרוּ הַחֲכָמִים בָּזֶה וּפֵרְשׁוּ הַכָּתוּב שֶׁאוֹמֵר "וְשָׂבֵעַ" בַּמַּרְאָה הַזּוֹ:

Vocalized Edition · ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

בשיבה טובה - כמו שאמר לו הקב"ה ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה שלא אירע העינוי בימיו.

daat

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְשָׂבֵעַ. מִכָּל מַה שֶּׁהִתְאַוָּה לִרְאוֹת וְלַעֲשׂוֹת בְּיָמָיו.

וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. נֶאֱסַף אֶל צְרוֹר הַחַיִּים לְחַיֵּי הָעוֹלָם עִם צַדִּיקֵי הַדּוֹרוֹת שֶׁהֵם עַמָּיו וְדוֹמִים אֵלָיו. וְאָמְרוּ עַמָּיו בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כִּי אָמְנָם רַב הַהֶבְדֵּל בֵּין הַצַּדִּיקִים בְּמַעֲלָה, עִם הֱיוֹתָם כֻּלָּם זוֹכִים לְחַיֵּי עוֹלָם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא עה.) וְכָל אֶחָד נִכְוֶה מֵחֻפָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. חסלת פרשת חיי שרה.

Vocalized Edition

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויגוע פרש״‎י לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים. והאיכא דור המבול, אנן גויעה ואסיפה קא אמרינן והא איכא ישמעאל דכתיב ביה גויעה ואסיפה תשובה עבד, ועשו נמי תשובה עבד. ויגוע היא יציאת הרוח מן הגוף בלא עצב ועכוב. ובכל גויעה יש מיתה ואין בכל מיתה גויעה לפיכך כתב במבול גויעה. ויאסף אל עמיו הלך בדרכי אבותיו ונתחבר להם.

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ. פֵּרֵש הָרַמְבַּ״ן וְכֵן רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי, שֶׁהָיָה שָׂבֵעַ מִכָּל תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא כֵן הָרְשָׁעִים שֶׁאֵין נִפְטָרִין מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתָם בְּיָדָם, אֲבָל הוּא הָיָה שָׂבֵעַ מִכֹּל. אֲבָל אֵצֶל יִצְחָק שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לה:כט) ״זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים״, אֵין הַלָּשׁוֹן מַשְׁמַע כֵּן, כִּי מִלַּת ״שָׂבֵעַ״ מוּסָב עַל הַיָּמִים, שֶׁהָיָה שְׂבַע יָמִים וְלֹא תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. גַּם כָּאן לָמָּה תָּלָה הַדָּבָר בְּזִקְנָתוֹ, כִּי גַם בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים לֹא חָסַר דָּבָר, וְעוֹד לָמָּה הִזְכִּיר תְּחִלָּה הַשֵּׂיבָה וְאַחַר כָּךְ הַזִּקְנָה, הֲלֹא יְמֵי הַזִּקְנָה קוֹדְמִין לִימֵי הַשֵּׂיבָה?

עַל כֵּן נִרְאֶה יוֹתֵר נָכוֹן לוֹמַר, שֶׁגַּם בְּאַבְרָהָם קָאֵי ״וְשָׂבֵעַ״ עַל הַיָּמִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִזְכְּרוּ כָּאן ״יָמִים״, מִכָּל מָקוֹם מִדְּהִזְכִּיר הַשֵּׂיבָה, גַּם הַזִּקְנָה נִרְמָז שֶׁקָּאֵי עַל הַיָּמִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ. אֲבָל גַּבֵּי יִצְחָק שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַשֵּׂיבָה, הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ ״יָמִים״, שֶׁלְּפִי שֶׁעִקַּר שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים לְעוֹלָם הַבָּא, עַל כֵּן הֵם קָצִים וּמוֹאֲסִים בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְכָל יִשְׁעָם וְחֶפְצָם לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים וְלֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה ״לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״ (שמות לג:כ). לְפִיכָךְ הָרְשָׁעִים אֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ יִדַּמּוּ לָעוֹלָם הַבָּא, וְעִקַּר שַׁלְוָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְעוֹלָם אֵינָן שְׂבֵעִים יָמִים, כִּי יוֹדְעִים הֵמָּה שֶׁחֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד שָׁמָּה, וְכָל חֶפְצָם יְמֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. אֲבָל הַצַּדִּיקִים שְׂבֵעִים בַּיָּמִים וְאֵין לָהֶם חֵפֶץ בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים לט:ה): ״הוֹדִיעֵנִי ה׳ קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי״. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁאֵדַע עַד כַּמָּה אֶהְיֶה חָדֵל מִן הַטּוֹבָה הָאֲמִתִּית שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. עַל כֵּן אָמַר בַּצַּדִּיקִים שֶׁהֵם ״שְׂבֵעֵי יָמִים״, כִּי כָל שְׂבִיעָה הוּא הַדָּבָר שֶׁאֵין הָאָדָם חָפֵץ בּוֹ עוֹד. עַל כֵּן הִקְדִּים ״יְמֵי הַשֵּׂיבָה״ לוֹמַר לְךָ, לֹא זוֹ שֶׁבִּימֵי הַשֵּׂיבָה הָיָה שְׂבַע יָמִים, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּימֵי הַזִּקְנָה הָיָה שָׂבֵעַ מֵהֶם, כִּי כָּל כָּךְ הָיָה לוֹ חֵפֶץ גָּדוֹל לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, וְהָיָה מוֹאֵס בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה כָּל יָמָיו, כִּי נִכְסֹף נִכְסַף לְבֵית אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. רז״ל אָמְרוּ (בבא בתרא טז:) שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה גְּוִיעָה וַאֲסִיפָה כִּי אִם בַּצַּדִּיקִים. וְעִנְיַן אֲסִיפָה זוֹ נִרְאֶה לִי לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה יז.) שֶׁהָרְשָׁעִים נִדּוֹנִים בְּגֵיהִנָּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, גּוּפָן כָּלֶה וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת וְרוּחַ מְפַזַּרְתָּן וְנַעֲשִׂין אֵפֶר כוּ׳, וְהָאֲסִיפָה עִנְיָנָהּ הֵפֶךְ הַפִּזּוּר, שֶׁאֵין הָרוּחַ מְפַזַּרְתָּן. וּמָצִינוּ לְשׁוֹן אֲסִיפָה אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת, כְּמוֹ ״וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ״ (דברים כב, ב), ״וְאֵין אִיש מְאַסֵּף אוֹתָם הַבָּיְתָה״ (שופטים יט, טו). וְזֶה שֶׁכְּבוֹד ה׳ יֶאֱסֹף אוֹתָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לְאַפּוֹקֵי הָרְשָׁעִים הַנִּדָּחִים מִמְּחִיצַת הַשְּׁכִינָה. וּמַה שֶּׁנֶּאֶמְרָה אֲסִיפָה בְּיִשְׁמָעֵאל, לְפִי שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, מִדִּכְתִיב ״וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל״ (בראשית כה, ט), שֶׁהוֹלִיךְ אֶת יִצְחָק לְפָנָיו. וְאִם קַבָּלַת רז״ל קַבָּלָה, נְקַבֵּל, וְאִם לַדִּין יֵשׁ תְּשׁוּבָה, כִּי יֵשׁ לְפָרֵשׁ הַפָּסוּק לְאִדַּךְ גִּיסָּא שֶׁהָיָה כָּל כָּךְ רָשָׁע עַד שֶׁלֹּא הָיָה חָס עַל כְּבוֹד אָבִיו וְלֹא נִתְעַסֵּק בִּקְבוּרָתוֹ עַד שֶׁהִתְחִיל יִצְחָק תְּחִלָּה לְהִתְעַסֵּק בַּקְּבוּרָה תְּחִלָּה, וְעַל כֵּן מֵחֲמַת הַבּוּשָׁה נִתְעַסֵּק גַּם הוּא בַּקְּבוּרָה. אָמְנָם אֵין לָזוּז מִקַּבָּלַת רז״ל, וּרְאָיָה לְדִבְרֵיהֶם שֶׁהֲרֵי כָּל בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים שָׁלַח מֵעַל יִצְחָק בְּעוֹדֶנּוּ חַי, וּבְוַדַּאי לֹא שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל, דְּאִי לָאו הָכֵי אֵיךְ הָיָה שָׁם בִּשְׁעַת קְבוּרָתוֹ, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְנִתְחַבֵּר עִם יִצְחָק וְהוֹלִיכוֹ לְפָנָיו.

Vocalized Edition