בְּרֵאשִׁית כ״ה · ו׳

וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃

במילים פשוטות

לבני הפילגשים נתן אברהם מתנות, ושילח אותם מעל יצחק בעודו בחייו אל ארץ קדם שבמזרח. רש״י מדייק שהמילה ״הפילגשִׁם״ כתובה חסרה, ללמד שלא הייתה אלא פילגש אחת, היא הגר היא קטורה, ומבאר שאישה בכתובה ופילגש בלא כתובה. אבן עזרא מפרש שהמתנות הן ממון שנתן להם, ו״קדמה״ פירושה אל ארץ קדם, המזרח שממזרח לארץ ישראל. אברהם ביקש להרחיק את שאר בניו כדי שלא יערערו על יצחק, ולכן נתן להם מתנות ושילחם עוד בחייו למקום אחר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הפילגשים. חָסֵר כְּתִיב, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא פִּלֶגֶשׁ אַחַת, הִיא הָגָר, הִיא קְטוּרָה (בראשית רבה). נָשִׁים בִּכְתֻבָּה, פִּילַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה, כִּדְאָמְרִינַן בְּסַנְהֶדְרִין, בְּנָשִׁים וּפִילַגְשִׁים דְּדָוִד:

נתן אברהם מתנות. פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֵׁם טֻמְאָה מָסַר לָהֶם (סנהדרין צ"א). דָּ"אַ מַה שֶּׁנִּתַּן לוֹ עַל אוֹדוֹת שָׂרָה וּשְׁאָר מַתָּנוֹת שֶׁנִתְּנוּ לוֹ, הַכֹּל נָתַן לָהֶם, שֶׁלֹּא רָצָה לֵהָנוֹת מֵהֶם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְלִבְנֵי לְחֵינָתָא דִּי לְאַבְרָהָם יְהַב אַבְרָהָם מַתְּנָן וְשַׁלְחִנּוּן מֵעַל יִצְחָק בְּרֵהּ בְּעוֹד דְּהוּא קַיָּם קִידוּמָא לַאֲרַע מַדִינְחָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

מתנות. ממון נתן להם:

קדמה. פי' אל ארץ קדם, וכן "אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנצר" (ירמי' כז ח), וקדם מזרח א"י, וי"א אל מקום בן ישמעאל והראשון נכון:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, בַּעֲבוּר שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (בראשית כ"א:י"ב) "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", לֹא בְּזֶרַע אַחֵר, הָיוּ כָּל נָשָׁיו אֶצְלוֹ פִּילַגְשִׁים, לֹא הָיוּ נֶחְשָׁבוֹת לְנָשִׁים, שֶׁאֵין זַרְעָן בְּיוֹרְשָׁיו, כִּי הָגָר שִׁפְחַת שָׂרָה פִּילַגְשׁוֹ הָיְתָה, אֲבָל קְטוּרָה לְאִשָּׁה לָקַח לוֹ, וְאִם הָיְתָה שִׁפְחָה בְּבֵיתוֹ וּלְקָחָהּ לְפִילֶגֶשׁ לֹא הָיָה אוֹמֵר "וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה", רַק תִּקָּרֵא פִּילֶגֶשׁ בַּכָּתוּב, מִפְּנֵי הַטַּעַם שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א א לב) כָּתוּב "וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם". וְהִנֵּה אַבְרָהָם לָקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן, וְאִם תֹּאמַר שֶׁהָיְתָה מִצְרִית אוֹ מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, הִנֵּה לֹא שָׁלַח אֶל אַרְצוֹ וְאֶל מוֹלַדְתּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בִּבְנוֹ, כִּי אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵר רַק זֶרַע יִצְחָק כִּי עָלָיו נִכְרַת הַבְּרִית. וְעוֹד שֶׁלֹּא אָמַר הַכָּתוּב "וַיִּקַּח אִשָּׁה קְטוּרָה בַּת פְּלוֹנִי הַחִוִּי אוֹ הַפְּלִשְׁתִּי וְהַמִּצְרִי מֵאֶרֶץ פְּלוֹנִית" כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּנְשֵׁי עֵשָׂו (בראשית כ"ו:ל"ד) וְזוּלָתָן, אֲבָל הִזְכִּיר שְׁמָהּ בִּלְבַד כִּי הִיא כְּנַעֲנִית, וְקִצֵּר בְּיִחוּסָהּ, וְכֵן יַעֲשֶׂה בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים כְּשֶׁלֹּא יַקְפִּיד בַּיִּחוּס שֶׁלָּהֶן. וְאוּלַי תִּקָּרֵא פִּילֶגֶשׁ בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ שִׁפְחָה מִמִּשְׁפַּחַת הָעֲבָדִים, וְאִם הָיְתָה שִׁפְחָה בְּבֵיתוֹ וּבָא אֵלֶיהָ לֹא יַזְכִּיר יִחוּסָהּ, כִּי אֵין דֶּרֶךְ הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר בָּאִמָּהוֹת רַק שְׁמָן, כָּעִנְיָן בְּזִלְפָּה וּבִלְהָה. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית כ"ה:ו') נָשִׁים בִּכְתֻבָּה פִּילַגְשִׁים שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה, כִּדְאָמַר בְּנָשִׁים וּפִילַגְשִׁים דְּדָוִד בְּסַנְהֶדְרִין (כא). וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי לֹא תִּקָּרֵא פִּילֶגֶשׁ אֶלָּא כְּשֶׁהִיא בְּלֹא קִדּוּשִׁין, כִּי הַכְּתֻבָּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהַגִּרְסָא בְּסַנְהֶדְרִין פִּילֶגֶשׁ בְּלֹא כְּתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין. אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁגַּם בְּנֵי נֹחַ כַּאֲשֶׁר יִשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים כְּמִשְׁפָּטָן בִּבְעִילָה הָיוּ נוֹהֲגִים לִכְתֹּב לָהֶן מֹהַר וּמַתָּן, וַאֲשֶׁר רְצוֹנָם שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם פִּילֶגֶשׁ וְיִשְׁלַח אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה, וְלֹא יִהְיוּ בָּנֶיהָ בַּנּוֹחֲלִים אֶת שֶׁלּוֹ, לֹא הָיָה כּוֹתֵב לָהּ כְּלוּם. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר סא ד) שֶׁהִיא הָגָר הִנֵּה הִיא פִּילֶגֶשׁ וַדַּאי:

מקור: ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

הפילגשים - הגר וקטורה.

מתנות - ממון הרבה.

קדמה אל ארץ קדם - שירשו בניו נחלותיו שיש לו שם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת. לֹא בִּלְשׁוֹן יְרֻשָּׁה כְּלָל כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו קַיָּמִים:

בְּעוֹדֶנּוּ חַי. וְלֹא רָצָה לִסְמֹךְ עַל דְּיָיתִיקִי וּמִינֵי הַצַּוָּאוֹת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ולבני הפילגשים פרש״‎י חסר כתיב כו׳‎ חז״‎ק לפי׳‎ רש״‎י שהרי הוא מלא בספרים מדוייקים והן הגר וקטורה.

נתן אברהם מתנת פי׳‎ רז״‎ל שם בטומאה מסר להם פי׳‎ שם להשביע את השדים שיוכלו להזכיר את השם בטומאת הגוף ולא יזיק להם. וי״‎א ח״‎ו שלמד צדיק כאברהם שום שם קדוש לרשעים אלא מסר להם שם להשביע השדים באדוניהם הממונים עליהם שיעשו להם כל מה שירצו וקרי ליה שם טומאה כמו ששנינו הלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. וראיה לדבר זה שהרי מתנת חסר וי״‎ו עולה בגמטריה: למדם להשביע השדים.

וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו שלא יחזיקו בנחלה עם יצחק.

אל ארץ קדם להחזיק שם ירושתו שנפלה לו מאת אבותיו. ואלו המתנות שנתן להם שהרי ארץ ארם במזרח כדכתיב ארם מקדם. ועוד כתיב בבן נחור אחיו של אברהם את עוץ בכורו ואיוב היה מארץ עוץ. וכתיב ביה באיוב והוא גדול מכל בני קדם. נמצא קדם וארם אחת הם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים וְגוֹ׳. וּלְיִשְׁמָעֵאל לֹא אָמַר הַכָּתוּב שֶׁנָּתַן לוֹ מַתָּנוֹת וְשִׁלְּחוֹ, כִּי לְפִי מַה שֶׁכָּתַבְנוּ (בראשית ט״ז:ה׳) כִּי יִשְׁמָעֵאל מִשְׁפַּט קְנִיָּה יֵשׁ בּוֹ לְיִצְחָק, מְשֻׁלָּח וְעוֹמֵד הוּא. וְיֵשׁ יוֹם לָאֵל אָיוֹם מִשְׁפָּט יַעֲשֶׂה וְיַכִּיר נִקְנֶה לְקוֹנָיו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל