בְּרֵאשִׁית כ״ד · מ״ה

אֲנִי֩ טֶ֨רֶם אֲכַלֶּ֜ה לְדַבֵּ֣ר אֶל־לִבִּ֗י וְהִנֵּ֨ה רִבְקָ֤ה יֹצֵאת֙ וְכַדָּ֣הּ עַל־שִׁכְמָ֔הּ וַתֵּ֥רֶד הָעַ֖יְנָה וַתִּשְׁאָ֑ב וָאֹמַ֥ר אֵלֶ֖יהָ הַשְׁקִ֥ינִי נָֽא׃

במילים פשוטות

העבד ממשיך: אני טרם אכלה לדבר אל ליבי, והנה רבקה יוצאת וכדה על שכמה, ותרד העינה ותשאב, ואומר אליה השקיני נא. רש״י מבאר ש״טרם אכלה״ פירושו טרם שאני מכלה, בלשון הווה. ספורנו מסביר שזו הוראה כי נכון הדבר מעם האלוקים. בעל אור החיים מדגיש שהעבד ציין ״אל ליבי״ - שהתפלל בליבו ולא בקול, כדי לשלול חשש שרבקה שמעה את הסימן ופעלה לפיו. העבד מספר למשפחה שרבקה הופיעה עוד בטרם סיים את תפילתו הפנימית, ובכך מדגיש את מהירות התגובה האלוקית ואת העובדה שרבקה לא יכלה לדעת על הסימן, וכל מעשיה נבעו ממידותיה הטבעיות.
מבוסס על רש״י, ספורנו, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

טרם אכלה. טֶרֶם שֶׁאֲנִי מְכַלֶּה, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן הוֹוֶה, פְּעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עָבָר וְיָכוֹל לִכְתֹּב טֶרֶם כִּלִּיתִי, וּפְעָמִים שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עָתִיד, כְּמוֹ כִּי אָמַר אִיּוֹב, הֲרֵי לְשׁוֹן עָבָר, כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב (איוב א'), הֲרֵי לְשׁוֹן עָתִיד, וּפֵרוּשׁ שְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן הוֹוֶה, כִּי אוֹמֵר הָיָה אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וגו', וְהָיָה עוֹשֶׁה כָּךְ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲנָא עַד לָא שֵׁיצִיתִי לְמַלָּלָא בְלִבִּי וְהָא רִבְקָה נְפָקַת וְקוּלְתַהּ עַל כַּתְפַּהּ וּנְחָתַת לְעֵינָא וּמְלָת וַאֲמָרִית לַהּ אַשְׁקִינִי כְעָן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְטַעַם וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ כִּי בִּהְיוֹתוֹ בְּבֵיתָהּ שָׁמַע אֶת שְׁמָהּ, אוֹ מִתְּחִלָּה הִגִּידָה לוֹ שְׁמָהּ אע"פ שֶׁלֹּא נִזְכַּר:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר. וְזֹאת הוֹרָאָה כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אֲנִי טֶרֶם וְגוֹ׳ לְדַבֵּר אֶל לִבִּי. שָׁלַל כִּי לֹא שְׁמָעַתּוּ אֹזֶן, לָחוּשׁ לַנַּעֲרָה שֶׁתַּעֲשֶׂה לְצַד מַה שֶׁשָּׁמְעָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל