וַתָּ֙רׇץ֙ הַֽנַּעֲרָ֔ וַתַּגֵּ֖ד לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

הנערה רצה ומגידה לבית אמה כדברים האלה. רש״י מבאר שהיה דרך הנשים להיות להן בית לשבת בו למלאכתן, ואין הבת מגדת אלא לאמה. בפשט הפסוק, רבקה ממהרת לספר בביתה על המפגש עם האורח ועל התכשיטים שקיבלה. הכתוב מציין שהגידה דווקא ״לבית אמה״, לפי דרכן של הבנות שמספרות לאמן על ענייניהן. סיפורה של רבקה בבית מכין את הקרקע לתגובת המשפחה - ובמיוחד את יציאתו של אחיה לבן לקראת האורח. הפרשה עוברת כאן מן המפגש על הבאר אל התרחשות הדברים בבית המשפחה.