וַיֹּ֙אמֶר֙ בַּת־מִ֣י אַ֔תְּ הַגִּ֥ידִי נָ֖א לִ֑י הֲיֵ֧שׁ בֵּית־אָבִ֛יךְ מָק֥וֹם לָ֖נוּ לָלִֽין׃

ויאמר בת מי את. לְאַחַר שֶׁנָּתַן לָהּ שְׁאָלָהּ, לְפִי שֶׁהָיָה בָּטוּחַ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהִצְלִיחַ הַקָּבָּ"ה דַּרְכּוֹ:

ללין. לִינָה אַחַת, לִין שֵׁם דָּבָר; וְהִיא אָמְרָה לָלוּן - כַּמָּה לִינוֹת:

וַאֲמַר בַּת מָן אַתְּ חַוִּי כְעַן לִי הַאִית בֵּית אָבוּךְ אָתַר כָּשַׁר לָנָא לִמְבָת

ללין. מן הבנין הכבד הנוסף כי ללון מן הקל:

מקום לנו ללין - מקום לנו בביתך ולמה אנו צריכין.

ללין - לבית לינה שם דבר הוא, כמו: כי יהיה ריב בין אנשים מן וירב בלבן. בין דין לדין. שם דבר מן וילן שם בלילה הוא. אבל היא שאמרה: גם מקום ללון. פירושה ללון גופכם, כמו לקום לשוב מצרימה. ואילו היא אמרה גם מקום לכם כמו שאמרו הם מקום לנו, היה לה לומר ללין כמו שאמרו הם, שהיה משמע גם מקום לכם. ולמה? לבית לינה. אבל ללון אין צריך פירוש שהרי משמע ללון בו בני אדם זהו עיקר פשוטו למדקדק לשון הקודש.

הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם. מוּכָן לִכְנִיסַת אוֹרְחִים כְּמִנְהָגָם אָז:

לָלִין. שֶׁנָּלִין שָׁם אֶת גְּמַלֵּינוּ.

ויאמר בת מי את וכבר אמר לה בת מי את קודם שנתן לה כלום, וכן מוכיח ספור הדברים. ד״‎א ויקח האיש נזם זהב כמשמעו עשה כהוגן ליתן לה דבר הגון כדי לקנות שם להודיע שהוא עבד לנדיב ועשיר. אבל בספור הדברים אמר שלא נתן לה עד ששאל בת מי את לומר שלכבודם נתן לה. נזם זהב חז״‎ק שהתרגום משונה כאן מבפרשת ויקהל ומבפרשת מטות. נזם שייך באף ובאוזן.

ושני צמידים על ידיה חסר והוא כאלו כתוב ושני צמידים שם על ידיה.

ללין שם דבר בית לינה פונדק שרגילין בני אדם להתאכסן שם ללין כמו לדין כאשר יאמר מן וירב ריב, ככה יאמר מן וילן לין.

בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי וְגוֹ׳. סָמַךְ שְׁתֵּי הַשְּׁאֵלוֹת, לְהַגִּיד כִּי לֹא נִסְתַּפֵּק אִם הִיא מִבְּנֵי מִשְׁפַּחַת אַבְרָהָם, שֶׁאִם הָיָה מְסֻפָּק לֹא הָיָה לוֹ לִשְׁאוֹל הֲיֵשׁ מָקוֹם עַד שֶׁיֵּדַע אִם דֶּרֶךְ נָכוֹן לְפָנָיו, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהֶאֱמִין בַּה׳ כִּי הִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ, וּמַה שֶׁשָּׁאַל ״בַּת מִי אַתְּ״ הוּא מָה שֵׁם אָבִיהָ וְגוֹ׳, וְקוֹדֶם שֶׁתָּשִׁיב אָמַר ״הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ״ וְגוֹ׳ כִּי לֹא יִשְׁתַּנֶּה דָּבָר זֶה בְּהַגָּדַת בַּת מִי וְגוֹ׳, וְהָבֵן: