וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלּ֤וּ הַגְּמַלִּים֙ לִשְׁתּ֔וֹת וַיִּקַּ֤ח הָאִישׁ֙ נֶ֣זֶם זָהָ֔ב בֶּ֖קַע מִשְׁקָל֑וֹ וּשְׁנֵ֤י צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔יהָ עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מִשְׁקָלָֽם׃

בקע. רֶמֶז לְשִׁקְלֵי יִשְׂרָאֵל בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת:

ושני צמידים. רֶמֶז לִשְׁנֵי לוּחוֹת מְצֻמָּדוֹת:

עשרה זהב משקלם. רֶמֶז לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבָּהֶן:

וַהֲוָה כַּד סַפִּיקוּ גַּמְלַיָּא לְמִשְׁתֵּי וּנְסֵיב גַּבְרָא קָדָשָׁא דְדַהֲבָא תִּקְלָא מַתְקְלֵהּ וּתְרֵין שֵׁירִין עַל יְדָהָא מַתְקַל עֲשַׂר סִלְעִין דְּדַהֲבָא מַתְקַלְהוֹן

נזם. יש נזם שהוא באף גם באזן, ושעל האף ירד מעל פתיל קשור במצח:

בקע. חצי שקל מגזרת נבקע:

וצמידים. מגזרת צמיד פתיל (במדבר יט טו), כי על היד האחת הצמיד האחד, הוא שנים, וצורתו ידועה:

וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ הַכָּתוּב הַזֶּה יֶחְסַר הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהָיָה צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר "וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב וַיִּתֵּן עַל אַפָּהּ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ". וּלְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר כִּי פֵּרוּשׁוֹ וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב וּשְׁנֵי צְמִידִים שֶׁיִּהְיוּ עַל יָדֶיהָ, וַיֹּאמֶר לָהּ בַּת מִי אַתְּ, וְאַחֲרֵי שֶׁאָמְרָה אֵלָיו "בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי" שָׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ, כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם, אֲבָל חָסֵר כָּאן הַנְּתִינָה, וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים:

ויקח האיש נזם זהב - יש לומר שאחר ששאל לה בת מי את, נתן לה כמו שכתוב בפנינו בסיפור דבריו, אלא שלא להפסיק סדר דבריו ותשובת דבריה, לכן הקדים מעשה נתינתה שנתן לה.

בקע - חצי שקל, כמו: נטה ידך על הים ובקעהו.

כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת. זֶה הָיָה זְמַן מָה בְּהֶכְרֵחַ אַחַר שֶׁהִשְׁלִימָה לִשְׁאוֹב, וְרָאָה שֶׁלֹּא הָיְתָה מְבַקֶּשֶׁת דָּבָר, אֲבָל הָיוּ כָּל מַעֲשֶׂיהָ עַל צַד הַחֶסֶד הַגָּמוּר.

וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ. רְאוּיִים לְמִדַּת יָדֶיהָ, כְּמוֹ "וְעָשִׂיתָ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשֹׁת גַּבְלוּת" (שמות כח:כב), "וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב" (שמות כה:יא) - רְאוּיִים לְמִדּוֹתָם.

ויקח האיש ויתן אין כתיב כאן אלא ויקח האיש נזם זהב, ושני צמידים בידו לתת על ידיה אם תהיה הגונה.

בקע משקלו שקל חלוק לשני חצאין לשון נטה ידך על הים ובקעהו.

וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: בֶּקַע רֶמֶז לְשִׁקְלֵי יִשְׂרָאֵל בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, וּשְׁנֵי צְמִידִים רֶמֶז לִשְׁנֵי לוּחוֹת, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבָּהֶם. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים צְרִיכִין בֵּאוּר מַסְפִּיק: מָה עִנְיַן הַשְּׁקָלִים וְהַלּוּחוֹת זֶה לָזֶה? וְאוּלַי צָפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידִין הַלּוּחוֹת לְהִשְׁתַּבֵּר עַל יְדֵי שֶׁשָּׁלְטָה בְּלוּחוֹת רִאשׁוֹנוֹת עַיִן הָרַע, לְפִי שֶׁנִּתְּנוּ בְּפוּמְבֵּי וּבְקוֹלֵי קוֹלוֹת. וְאוּלַי נוֹתְנֵי עַיִן הָרַע בַּלּוּחוֹת יֵעָנְשׁוּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְהַיְינוּ בְּעַיִן הָרַע. עַל כֵּן נִרְמַז לָהּ הַשְּׁקָלִים הַמְּגִינִים בְּעַד עַיִן הָרַע. וּלְפִי שֶׁאֱלִיעֶזֶר בָּדַק אֶת רִבְקָה אִם הִיא בַּעֲלַת עַיִן טוֹבָה וּמְצָאָהּ כֵּן, עַל כֵּן נָתַן לָהּ הַבֶּקַע הַמְּכַפֵּר עַל עַיִן הָרַע וּמֵגִין עָלָיו. כִּי כָל בַּעַל עַיִן יָפָה נִצּוֹל מֵעַיִן הָרַע, רְאָיָה מִיּוֹסֵף שֶׁהָיָה בַּעַל עַיִן יָפָה, וּמִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן נִתְבָּרֵךְ בְּבִרְכַת ״בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן״ (בראשית מט, כב), קְרֵי בֵּיהּ ״עוֹלֵי עָיִן״, שֶׁהֵם עוֹלִים לְמַעְלָה מִן הָעַיִן, דְּלָא שָׁלְטָה עֵינָא בִּישָׁא בְּכָל מִי שֶׁבָּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף. וְכֵן רִבְקָה, בִּזְכוּת שֶׁהָיְתָה בַּעֲלַת עַיִן טוֹבָה, תִּזְכֶּה לְמִצְוַת הַשְּׁקָלִים שֶׁטַּעֲמָם לְהַצִּיל מִן עַיִן הָרַע בִּשְׁעַת הַמִּסְפָּר.

וְעוֹד הִיא רְאוּיָה לְקַבֵּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, כְּדֶרֶךְ שֶׁיִּסֵּד הַפַּיָּט שֶׁל שָׁבוּעוֹת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״אֵלֶּה הַדִּבְּרוֹת בְּלֹא תַחְמֹד כְּלוּלִים״, כִּי כָל בַּעַל עַיִן טוֹבָה הַנּוֹתֵן מִשֶּׁלּוֹ, פְּשִׁיטָא שֶׁאֵינוֹ חוֹמֵד לִקַּח מִשֶּׁל אֲחֵרִים. וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע אֵיךְ כְּלוּלִים כָּל הַדִּבְּרוֹת בְּלֹא תַחְמֹד, כִּי תֵּנַח דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת מִן ״לֹא תִרְצָח״ וָהָלְאָה, שֶׁהֲרֵי אַחְאָב עַל יְדֵי נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי חָמַד, וְגַם רָצַח, וְשָׂכַר עֵדֵי שֶׁקֶר, וְגָנַב דַּעַת בֵּית דִּין, וְ״לֹא תִנְאָף״ הַיְינוּ ״לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ״. אֲבָל דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת מַה עִנְיָנָם אֶל ״לֹא תַחְמֹד״? וְנִרְאֶה לִי, לְפִי שֶׁמִּצְוַת ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ״ חוֹתֶמֶת כָּל חָמֵשׁ דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְכוֹלֶלֶת אוֹתָם יַחַד, כִּי כֻלָּם מְדַבְּרִים בִּכְבוֹד שָׁמַיִם, וּמִסּוֹף דְּבָרוֹ נִכָּר שֶׁרֹאשׁ דְּבָרוֹ אֱמֶת, כִּי כְבוֹד שָׁמַיִם בָּא בְּקַל וָחֹמֶר מִכְּבוֹד אָב וָאֵם, וְהַלּוּחוֹת הָיוּ חֲמִשָּׁה מוּל חֲמִשָּׁה, וְאִם כֵּן כְּשֵׁם שֶׁחֲמִשָּׁה דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת כְּלוּלוֹת בְּ״לֹא תַחְמֹד״, כָּךְ כֻּלָּם כְּלוּלוֹת בּוֹ, שֶׁהֲרֵי הַדִּבְּרוֹת כֻּלָּם זֶה לְעֻמַּת זֶה הָיוּ. וְאִם כֵּן לְהַנָּחָה זוֹ אֵין דִּבּוּר ״לֹא תַחְמֹד״ כּוֹלֵל אוֹתָם יַחַד כִּי אִם עַל יְדֵי חִבּוּר שְׁנֵי הַלּוּחוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ״, רוֹצֶה לוֹמַר מְצוּמָּדִים דַּוְקָא, כִּי עַל יְדֵי חִבּוּר הַלּוּחוֹת חֲמִשָּׁה מוּל חֲמִשָּׁה כְּלוּלִים כָּל הַדִּבְּרוֹת בְּ״לֹא תַחְמֹד״.

ואִם תְּדַקְדֵּק בִּלְשׁוֹן צְמִידִים וּבִלְשׁוֹן בֶּקַע, תִּמְצָא שֶׁהֵם שְׁנֵי הֲפָכִים, כִּי בֶּקַע הוּא דָּבָר אֶחָד שֶׁנִּבְקַע לִשְׁנַיִם, וּשְׁנֵי צְמִידִים הַיְינוּ שְׁנֵי דְבָרִים נִפְרָדִים יִהְיוּ צְמוּדִים וּמְחֻבָּרִים. רָמַז בָּזֶה שֶׁטּוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וְנֶחְמָדִים, כִּי קִנְיַן הַכֶּסֶף תָּמִיד בָּקוּעַ לַחֲצָאִין, כִּי אֵין אָדָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, יֵשׁ בְּיָדוֹ מָנֶה מִתְאַוֶּה לְמָאתַיִם, כִּי עַל כֵּן נִקְרָא מָמוֹן, כִּי הַנִּגְלֶה חֲצִי מִן הַנִּסְתָּר, כְּשֶׁתִּכְתּוֹב מ״ם מ״ם ו״ו נו״ן, רֶמֶז: אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ מ׳ זוּז, הוּא מִתְאַוֶּה עוֹד מ׳, וְכֵן כֻּלָּם. אֲבָל קִנְיַן הַתּוֹרָה כֻּלּוֹ צָמוּד וּמְחֻבָּר וּמַרְבֶּה הַשָּׁלוֹם לְחַבֵּר שְׁנַיִם הַנִּפְרָדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט קסה) ״שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ״. וּבִשְׁעַת פְּטִירָתוֹ אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּמְלַוִּין הַיְינוּ לְשׁוֹן חִבּוּר וְצָמִיד. וְאִם כֵּן הַמָּמוֹן נִרְמָז בְּבֶקַע, כִּי לְעוֹלָם אֵין בְּיַד הָאָדָם אֶלָּא הַחֲצִי, וְהַמִּצְוָה שְׁנֵי צְמִידִים, כִּי אַדְרַבָּה, מִצְוָה גוֹרֶרֶת עוֹד מִצְוָה שְׁלֵמָה. וְהַמָּמוֹן עַל פִּיו יִהְיֶה כָל רִיב וְכָל נֶגַע וּבֵין אַחִים יַפְרִיד, וְהַתּוֹרָה כָּל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם, וְהַמָּמוֹן נִפְרָד וּבָקוּעַ מִן הָאָדָם וְאֵינוֹ מְלַוֶּה אוֹתוֹ, וְקִנְיַן הַתּוֹרָה הוּא יִלְוֶנּוּ בְּכָל עֲמָלוֹ.

עַל יָדֶיהָ. פֵּירוּשׁ שֶׁהֲלָמוּהָ כְּאִלּוּ נַעֲשׂוּ כְּשִׁיעוּר זֶה, וְעָשָׂה הַדָּבָר לְצַד הַצְדִּיקוֹ בְּהַשְׁגָּחַת ה׳ עָלָיו וְסִימָנִים הַמַּצְדִּיקִים שֶׁרָאוּ עֵינָיו.