וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃

אברהם משיב לבנו שה׳ יראה ויבחר לו את השה לעולה, ושניהם ממשיכים ללכת יחדיו. רש״י מסביר שכוונת אברהם היא שה׳ יבחר לו את השה, ואם אין שה - אז ״לעולה בני״, כלומר יצחק עצמו יהיה העולה. הוא מדגיש שאף על פי שיצחק הבין שהוא הולך להישחט, המשיכו שניהם ללכת ״בלב שווה״ - מתוך הסכמה ורצון משותף. חזקוני מסביר שאברהם, אף שנאמר לו ״כי ביצחק יקרא לך זרע״, חשש שמא יצחק יישחט, וקיווה שאולי כבר הוליד בן. אונקלוס מתרגם ״אלוהים יראה לו״ - קדם ה׳ גלֵי ליה, גלוי לפניו. המשך ההליכה ״יחדיו״ מבטא את ההשלמה של שני האב והבן עם רצון ה׳.