בְּרֵאשִׁית כ״ב · ו׳

וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת־הָאֵ֖שׁ וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃

במילים פשוטות

אברהם לוקח את עצי העולה ומניח אותם על יצחק בנו, ובידו הוא נושא את האש ואת המאכלת, ושניהם הולכים יחדיו. רש״י מסביר ש״מאכלת״ היא סכין, על שם שהיא ״אוכלת״ את הבשר ומכשירה אותו לאכילה, ומביא לכך ראיה מן הפסוק ״וחרבי תאכל בשר״, ומוסיף פירוש נוסף שהיא נקראת כך על שם שישראל אוכלים את מתן שכרה. רשב״ם מסכים שהמאכלת היא סכין, על שם ״וחרבי תאכל בשר״. אונקלוס מתרגם ״מאכלת״ - סכינא. הביטוי ״וילכו שניהם יחדיו״ מדגיש את ההליכה המשותפת של האב והבן, כשעל יצחק מוטלים עצי העולה - סימן מקדים למסירות שתתגלה בהמשך.
מבוסס על רש״י, רשב״ם, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

המאכלת. סַכִּין, עַל שֵׁם שֶׁאוֹכֶלֶת אֶת הַבָּשָׂר, כְּמָה דְתֵימָא וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר (דברים ל"ב), וְשֶׁמַּכְשֶׁרֶת בָּשָׂר לַאֲכִילָה. דָּ"אַ זֹאת נִקְרֵאת מַאֲכֶלֶת עַל שֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים מַתַּן שְׂכָרָהּ:

וילכו שניהם יחדו. אַבְרָהָם שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוֹלֵךְ לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ הָיָה הוֹלֵךְ בְּרָצוֹן וְשִׂמְחָה כְּיִצְחָק, שֶׁלֹּא הָיָה מַרְגִּישׁ בַּדָּבָר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּנְסֵיב אַבְרָהָם יָת אָעֵי דַּעֲלָתָא וְשַׁוִּי עַל יִצְחָק בְּרֵהּ וּנְסֵיב בִּידֵהּ יָת אֶשָּׁתָא וְיָת סַכִּינָא וַאֲזָלוּ תַרְוֵיהוֹן כַּחֲדָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

המאכלת - סכין. על שם וחרבי תאכל בשר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל