וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אָנֹכִ֖י אִשָּׁבֵֽעַ׃

וַאֲמַר אַבְרָהָם אֲנָא אֲקַיֵּם

אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ. אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה הַחֶסֶד לְהִשָּׁבַע, אֲבָל אַתָּה לֹא עָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד כִּדְבָרֶיךָ, שֶׁעֲבָדֶיךָ גְּזָלוּנִי.

אנכי אשבע אחרי אשר בקשת את פני, אבל אתה לא עשית עמי חסד מעולם שהרי עבדיך גזלו ממני את הבארות אשר חפרתי והיינו והוכיח אברהם וגו'.

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: יֵשׁ לַהֲשִׁיבְךָ עַל טַעֲנָתְךָ שֶׁאָמַרְתָּ ״כַּחֶסֶד״ וְגוֹ׳, אֶלָּא שֶׁאֲנִי חָפֵץ בַּדָּבָר - אִשָּׁבַע.

עוֹד יִרְצֶה, לֶהֱיוֹת שֶׁרָצָה לְהוֹכִיחוֹ עַל אוֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם כָּאָמוּר בְּסָמוּךְ (בראשית כא:כה), חָשׁ שֶׁיַּחְשׁוֹב שֶׁמְּשִׁיבוֹ לִסְתּוֹר חַסְדּוֹ וּלְבִלְתִּי יִשָּׁבַע, לָזֶה הִקְדִּים לוֹמַר אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ וְאַחַר כָּךְ הוֹכִיחוֹ עַל וְגוֹ׳.

עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ, פֵּירוּשׁ: עַל עַצְמוֹ, לֹא אָרַע לְךָ וְגוֹ׳, וְנִתְכַּוֵּן לִשְׁלוֹל חִיּוּב בְּנוֹ.

אוֹ יִרְצֶה כִּי הוּא יִשָּׁבַע וְיַשְׁבִּיעַ בָּנָיו עַל שְׁלוֹשָׁה דּוֹרוֹת אֵלּוּ, וְהַנִּקּוּד יוֹכִיחַ: