וַיִּפְקַ֤ח אֱלֹהִים֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא בְּאֵ֣ר מָ֑יִם וַתֵּ֜לֶךְ וַתְּמַלֵּ֤א אֶת־הַחֵ֙מֶת֙ מַ֔יִם וַתַּ֖שְׁקְ אֶת־הַנָּֽעַר׃

אלוהים פוקח את עיני הגר, והיא רואה באר מים, הולכת וממלאה את החמת מים ומשקה את הנער. הספורנו מבאר ש״ויפקח אלוהים את עיניה״ פירושו שנתן בה דעת להכיר את מקום המים שהיה שם, כי לא היתה סומא קודם לכן. הפסוק מתאר את ההצלה בפועל: ה׳ מגלה להגר באר מים, והיא משקה את בנה הגוסס. לפי הספורנו, הבאר היתה קיימת, אלא שה׳ פקח את עיניה להבחין בה. יש כאן ביטוי לכך שלעיתים הישועה נמצאת בהישג יד, וצריך רק את הדעת לראותה. השקיית הנער מן הבאר מצילה את חייו וממלאת את הבטחת המלאך. הפסוק חותם את משבר הצמא בהצלה, ומדגיש את רחמי ה׳ שפעל דרך גילוי הבאר. מכאן ואילך ייחל שלב חדש בחיי ישמעאל - גדילה והתבססות במדבר.