בְּרֵאשִׁית כ׳ · ג׳

וַאֲתָא מֵימַר מִן קָדָם יְיָ לְוַת אֲבִימֶלֶךְ בְּחֶלְמָא דְלֵילְיָא וַאֲמַר לֵהּ הָא אַתְּ מִית עַל עֵיסַק אִתְּתָא דִּדְבַרְתָּא וְהִיא אִתַּת גְּבָר

ובא המלאך בחלום אל אבימלך, בעבור כבוד אברהם, ופה כתוב לקיחה וכן עם פרעה רק על פרעה הביא נגעים גדולים, ועל ביתו, ונגעי אבימלך וביתו לא הי' כן, כי צדיק היה מפרעה

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּלָבָן (בראשית לא:כד) וּבְבִלְעָם (במדבר כב:כד), וְלֹא נִזְכַּר בָּהֶם אָז "וַיֵּרָא אֵלָיו" וְלֹא "מַרְאוֹת אֱלֹהִים" וְלֹא "דִּבּוּר", כְּמוֹ שֶׁנִּזְכַּר בָּאָבוֹת וּבִשְׁאָר הַנְּבִיאִים, כְּאָמְרוֹ "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב:ו), כִּי אָמְנָם לֹא נִרְאָה הָאֵל יִתְבָּרַךְ כְּלָל אָז, אֲבָל בָּא אֲלֵיהֶם קוֹל אוֹמֵר בִּלְבַד.

הִנְּךָ מֵת. הִנְּךָ הוֹלֵךְ וְכָלֶה בַּחוֹלִי שֶׁהִתְחִיל בְּךָ, כִּי עָצֹר עָצַר ה׳:

הנך מת מכאן שאין התראה לבני נח.

הִנְּךָ מֵת עַל וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ: חַיָּב אַתָּה מִיתָה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִיא וְכוּ׳, פֵּירוּשׁ אַחַר שֶׁאֲנִי מוֹדִיעֲךָ שֶׁהִיא בְּעוּלַת בַּעַל. אֲבָל אִם לֹא הוֹדִיעוֹ, הֲגַם שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, לֹא יִתְחַיֵּב מִיתָה, כִּי בֶּן נֹחַ שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ בְּשׁוֹגֵג בְּחָשְׁבוֹ כִּי הִיא פְּנוּיָה פָּטוּר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק י׳ מֵהִלְכוֹת מְלָכִים.

עוֹד יִסְבֹּל הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הִנְּךָ מֵת וְגוֹ׳ אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִיא בְּעֻלַת בָּעַל - פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁיָּדַעְתָּ שֶׁהִיא בְּעוּלַת בַּעַל, וּכְפִי זֶה יִתְחַיֵּב כְּפִי הַדִּין. אֶלָּא שֶׁאַחַר הָאֱמֶת מֵהָאָמוּר בָּעִנְיָן נִרְאֶה כִּי לֹא יָדַע שֶׁהִיא בְּעוּלַת בַּעַל.