בְּרֵאשִׁית כ׳ · ב׳

ויאמר אברהם. כָּאן לֹא נָטַל רְשׁוּת אֶלָּא עַל כָּרְחָהּ שֶׁלֹּא בְטוֹבָתָהּ, לְפִי שֶׁכְּבָר לֻקְּחָה לְבֵית פַּרְעֹה עַל יְדֵי כֵן:

אל שרה אשתו. עַל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, כַּיוֹצֵא בוֹ אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן וְגוֹ' וְאֶל מוֹת חָמִיהָ (שמואל א ד'), שְׁנֵיהֶם בִּלְשׁוֹן עַל:

וַאֲמַר אַבְרָהָם עַל שָׂרָה אִתְּתֵהּ אֲחָתִי הִיא וּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִּגְרָר וּדְבַר יָת שָׂרָה

אל שרה אשתו, כמו על, וכן "אל הנער הזה" (ש"א, א, כז)

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִיא לֹא הָיָה זֶה כְּמוֹ בְּמִצְרַיִם, כִּי שָׁם בְּבוֹאָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִיא וַיְהַלְלוּ אוֹתָהּ אֶל הַשָּׂרִים וְאֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי אַנְשֵׁי זִמָּה הֵם, אֲבָל הַמֶּלֶךְ הַזֶּה תָּם וְיָשָׁר, גַּם אֲנָשָׁיו טוֹבִים, רַק אַבְרָהָם חָשַׁד אוֹתָם וְהָיָה אוֹמֵר לַכֹּל אֲחוֹתִי הִיא:

וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ וַיִּקַּח וְגוֹ' הִנֵּה זֶה פֶּלֶא שֶׁהָיְתָה שָׂרָה אַחֲרֵי בְּלוֹתָהּ יָפָה עַד מְאֹד, יִקָּחוּהָ הַמְּלָכִים, כִּי בְּהִלָּקְחָהּ אֶל פַּרְעֹה אִם הָיְתָה בַּת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה עָלֶיהָ תָּאֳרָהּ, אֲבָל אַחֲרֵי בְּלוֹתָהּ וְחָדַל מִמֶּנָּה הָאֹרַח פֶּלֶא הוּא. וְאוּלַי חָזְרָה לְנַעֲרוּתֶיהָ כַּאֲשֶׁר בִּשְּׂרָהּ הַמַּלְאָךְ כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב"מ פז):

ויאמר אברהם אל, אשתו בפניה אמר אחותי היא, והיא שותקת.

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה. כָּאן לֹא צִוָּה לָהּ שֶׁתַּקְדִּים לוֹמַר הִיא, כְּמַעֲשֵׂהוּ בְּרִדְתּוֹ לְמִצְרַיִם, כִּי שָׁם מְקוֹם הַכִּעוּר וְהִיא פֶּלֶא בֵּינֵיהֶם בְּיָפְיָהּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּגְרָר. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמַר לוֹ אֲבִימֶלֶךְ ״מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה״, מַה שֶׁלֹּא שְׁאָלוֹ בְּסֵדֶר זֶה פַּרְעֹה, כִּי מְקוֹמוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ לֹא הָיוּ כְּעוּרִים וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם יֹפִי וְלֹא תִּתְפָּלֵא שָׂרָה בְּיָפְיָהּ כָּל כָּךְ, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁהִסְכִּים עָלָיו שֶׁיָּגוּר בִּמְגוּרָתוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן פַּרְעֹה.