בְּרֵאשִׁית ב׳ · ז׳

וייצר. שְׁתֵּי יְצִירוֹת, יְצִירָה לָעוֹלָם הַזֶּה וִיצִירָה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, אֲבָל בַּבְּהֵמָה שֶׁאֵינָהּ עוֹמֶדֶת לַדִּין לֹא נִכְתַּב בִּיצִירָתָהּ שְׁנֵי יוֹדִי"ן:

עפר מן האדמה. צָבַר עֲפְרוֹ מִכָּל הָאֲדָמָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁיָּמוּת שָׁם תְּהֵא קוֹלַטְתּוֹ לִקְבוּרָה. דָּ"אַ נָטַל עֲפָרוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי (שמות כ'), הַלְוַאי תִּהְיֶה לוֹ כַפָּרָה וְיוּכַל לַעֲמֹד:

ויפח באפיו. עֲשָׂאוֹ מִן הַתַּחְתּוֹנִים וּמִן הָעֶלְיוֹנִים, גוּף מִן הַתַּחְתּוֹנִים וּנְשָׁמָה מִן הָעֶלְיוֹנִים, לְפִי שֶׁבְּיוֹם רִאשׁוֹן נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, בַּשֵּׁנִי בָּרָא רָקִיעַ לָעֶלְיוֹנִים, בַּשְּׁלִישִׁי תֵּרָאֶה הַיַּבָּשָׁה לַתַּחְתּוֹנִים, בָּרְבִיעִי בָּרָא מְאוֹרוֹת לָעֶלְיוֹנִים, בַּחֲמִישִׁי יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם לַתַּחְתּוֹנִים, הֻזְקַק בַּשִּׁשִּׁי לִבְראוֹת בּוֹ בָעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, וְאִם לָאו יֵשׁ קִנְאָה בְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ רַבִּים עַל אֵלּוּ בִּבְרִיאַת יוֹם אֶחָד:

לנפש חיה. אַף בְּהֵמָה וְחַיָּה נִקְרְאוּ נֶפֶשׁ חַיָּה, אַךְ זוֹ שֶׁל אָדָם חַיָּה שֶׁבְּכֻלָּן, שֶׁנִתּוֹסֵף בּוֹ דֵּעָה וְדִבּוּר:

וּבְרָא יְיָ אֱלֹהִים יָת אָדָם עַפְרָא מִן אַדְמְתָא וּנְפַח בְּאַפּוֹהִי נִשְׁמְתָא דְחַיֵּי וַהֲוַת בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְלָא

וייצר, בכח המאורות, וייצר מהפעלים שהפ"א שלהם יו"ד מהבנין הקל, כמו "וייקץ נח" (בראשית ט כד),

וטעם באפיו שבהם יחיה האדם כי הם יוציאו האויר החם מחום הלב, ויביאו אויר אהר

וטעם לנפש חיה שהלך מיד כמו החיות ולא כתינוקים:

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים יִרְמֹז לָנוּ הַכָּתוּב הַזֶּה מַעֲלַת הַנֶּפֶשׁ יְסוֹדָהּ וְסוֹדָהּ, כִּי הִזְכִּיר בָּהּ שֵׁם מָלֵא, וְאָמַר כִּי הוּא נָפַח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא בָּאָה בּוֹ מִן הַיְּסוֹדוֹת, כַּאֲשֶׁר רָמַז בְּנֶפֶשׁ הַתְּנוּעָה (בראשית א':כ'), גַּם לֹא בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת מִן הַשְּׂכָלִים הַנִּבְדָּלִים, אֲבָל הִיא רוּחַ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה, כִּי הַנּוֹפֵחַ בְּאַפֵּי אַחֵר מִנִּשְׁמָתוֹ יִתֵּן בּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לב ח) "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם", כִּי הִיא מִיְּסוֹד הַבִּינָה בְּדֶרֶךְ אֱמֶת וֶאֱמוּנָה. וְהוּא מַאֲמָרָם בְּסִפְרֵי (ריש פרשת מטות), נְדָרִים כְּנִשְׁבַּע בְּחַיֵּי הַמֶּלֶךְ, שְׁבוּעוֹת כְּנִשְׁבָּע בַּמֶּלֶךְ עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר, "חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ" וְגוֹמֵר (מלכים ב ד ל). וּבְמִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ספר הבהיר אות נז), מַאי "וַיִּנָּפַשׁ", מְלַמֵּד שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת מְקַיֵּם כָּל הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּנָּפַשׁ". וּמִכָּאן תָּבִין דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְדַע כִּי הַמִּתְחַכְּמִים בַּמֶּחְקָר חָלְקוּ בָּאָדָם, מֵהֶם יֹאמְרוּ (ראב"ח הנשיא ראב"ע שמות כג כה) כִּי בָּאָדָם שָׁלֹשׁ נְפָשׁוֹת, נֶפֶשׁ הַגִּדּוּל כַּצּוֹמֵחַ, אוֹ תֹּאמַר בָּזוֹ כֹּחַ הַגִּדּוּל, וּבוֹ עוֹד נֶפֶשׁ הַתְּנוּעָה, שֶׁהִזְכִּירָהּ הַכָּתוּב (לעיל א כ-כד) בַּדָּגִים וּבַחַיָּה וּבְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, וְהַשְּׁלִישִׁית הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת. וּמֵהֶם יֹאמְרוּ (שמונה פרקים להרמב"ם ח"א) כִּי זֹאת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּאָדָם מִפִּי עֶלְיוֹן בָּהּ יִמָּצְאוּ שְׁלֹשׁ הַכֹּחוֹת הָאֵלֶּה, וְרַק הִיא יְחִידָה. וְהַכָּתוּב הַזֶּה כְּפִי מַשְׁמָעוֹ יִרְמֹז כֵּן, כִּי יֹאמַר שֶׁיָּצַר הַשֵּׁם אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וְהָיָה מֻטָּל גֹּלֶם כְּאֶבֶן דּוּמָם, וְהקב"ה נָפַח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וְאָז חָזַר הָאָדָם לִהְיוֹת "נֶפֶשׁ חַיָּה", שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ בָּהּ כְּמוֹ הַחַיּוֹת וְהַדָּגִים שֶׁאָמַר בָּהֶם (לעיל א כ כד) "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" וְ"תוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה". וְזֶה טַעַם "לְנֶפֶשׁ חַיָּה", כְּלוֹמַר שֶׁשָּׁב הָאָדָם לִהְיוֹת נֶפֶשׁ בָּהּ חַיִּים, אַחֲרֵי שֶׁהָיָה חֶרֶשׂ אֶת חַרְשֵׂי אֲדָמָה, כִּי הַלָּמֶ"ד תָּבֹא בְּהִפּוּכִים, כְּמוֹ "וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת" (שמות ד ט) "וַיְהִי לְנָחָשׁ" (שם ד ג) "וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה" (שם יד כא). אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ב':ז') אָמַר, וַהֲוָת בָּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְּלָא. נִרְאֶה שֶׁדַּעְתּוֹ כְּדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁהֵם נְפָשׁוֹת שׁוֹנוֹת, וְזֹאת הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת אֲשֶׁר נְפָחָהּ הַשֵּׁם בְּאַפָּיו הָיְתָה בּוֹ לְנֶפֶשׁ מְדַבֶּרֶת. וְכֵן נִרְאֶה לִי מִדַּעַת רַבּוֹתֵינוּ, מִמָּה שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין סה), רָבָא בְּרָא גַּבְרָא, שַׁדְּרֵהּ לְקַמֵּהּ דְּרַבִּי זֵירָא, הֲוָה מִשְׁתַּעֲיָה לֵיהּ וְלָא אִשְׁתַּעִי, אָמַר דְּמִן דְּחַבְרַיָּא אַתְּ, תּוּב לְעַפְרָךְ. וּבְוַיִּקְרָא רַבָּה (לב ב), אָמַר רַבִּי אָבִין, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן הַגּוּף אוֹמֵר לַנְּשָׁמָה, וְהַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לַנֶּפֶשׁ, וְהַנֶּפֶשׁ אוֹמֶרֶת לַמַּלְאָךְ. וְכֵן "רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף" (איוב לד יד) יוֹרֶה כְּפִי מַשְׁמָעוֹ שֶׁהֵן שְׁתַּיִם, וְאִם כֵּן יֹאמַר הַכָּתוּב "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם", יְצִירַת תְּנוּעָה שֶׁהָיָה הָאָדָם נוֹצָר, כְּלוֹמַר בַּעַל תְּנוּעָה, כִּי הַיְּצִירָה הִיא הַחַיּוּת וְהַהֶרְגֵּשׁ שֶׁבָּהֶם הוּא אָדָם לֹא גִּבּוּל הֶעָפָר, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם" (בראשית ב':י"ט), וְאַחֲרֵי שֶׁיְּצָרוֹ בְּהַרְגָּשָׁה נָפַח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים מִפִּי עֶלְיוֹן, לְהוֹסִיף הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת עַל הַיְּצִירָה הַנִּזְכֶּרֶת, "וַיְהִי הָאָדָם" כֻּלּוֹ "לְנֶפֶשׁ חַיָּה", כִּי בַּנְּשָׁמָה הַזֹּאת יַשְׂכִּיל וִידַבֵּר, וּבָהּ יַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂה, וְכָל הַנְּפָשׁוֹת וְכֹחוֹתָן לָהּ תִּהְיֶינָה. וְהַלָּמֶ"ד הַזּוֹ לָמֶ"ד הַקִּנְיָן, כְּמוֹ "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי" (מלכים א כ ד), "לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו" (ויקרא כה ל), "לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי" (תהלים קיט צד), אוֹ יֹאמַר שֶׁחָזַר כֻּלּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה וְנֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר, כִּי כָּל יְצִירוֹתָיו הָיוּ עַתָּה לַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת:

וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים. אָמְנָם לְהַוָּיַת בַּעֲלֵי חַיִּים לֹא הִסְפִּיק זֶה, אֲבָל הָיְתָה יְצִירַת הַיּוֹצֵר יִתְבָּרַךְ עַל אוֹפַנִּים מִתְחַלְּפִים, וְזֶה כִּי לִיצִירַת הָאָדָם בֵּרֵר עָפָר מִן הָאֲדָמָה חֵלֶק נִכְבָּד מִמֶּנָּה:

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים. נֶפֶשׁ חִיּוּנִית מוּכֶנֶת לְקַבֵּל צֶלֶם אֱלֹהִים, כְּאָמְרוֹ "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם" (איוב לב:ח). מִכָּל מָקוֹם וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה - הָיָה עִם כָּל זֶה חַיָּה בִּלְבָד בִּלְתִּי מְדַבֶּרֶת עַד שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם וּדְמוּת.

וייצר ה׳‎ אלקים את האדם. לפי שהיה רוצה לכתוב וישם שם את האדם אשר יצר הזכיר כאן פעם שנית יצירת האדם ודבור ויטע, ויצמח, נכתב להזכיר מצות עץ הדעת.

ויפח באפיו נשמת חיים. בנפיחתו של הקב״‎ה שהיא רוח הקודש מה שלא נפח בשום אף בריה וכל כך למה כדי לכוין דעתו לחוד חידה שיקרא לבריות השמות עצמן שקרא להם הקב״‎ה וכן כתוב וכל אשר יקרא לו, הוא שמו פי׳‎ הוא השם שקרא לו הקב״‎ה קודם שהביאם לו.

נשמת חיים. נשמה שהיא חיה לעולם ואינה מתה במות הגוף.

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: אַף לַבְּהֵמָה יֵשׁ נֶפֶשׁ חַיָּה, אַךְ זוֹ חַיָּה שֶׁבְּכֻלָּם, שֶׁנִּתּוֹסֵף בּוֹ דַּעַת וְדִבּוּר. וּפֵרוּשׁוֹ דָּחוּק, כִּי לֹא פֵּרַשׁ בַּמִּקְרָא חַיָּה מִכֻּלָּם. וּבָעֲקֵדָה פֵּרַשׁ שֶׁנִּשְׁמַת חַיִּים זוֹ הָרוּחַ הַחִיּוּנִי הַנִּמְצָא בָּאָדָם בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה, וּמִצִּדּוֹ יִהְיֶה הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה כְּשֶׁיִּתּוֹסֵף בּוֹ הַשְּׁלֵמוּת הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי, עַל דֶּרֶךְ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה. וְחָשַׁב הָרַב שֶׁהִסְכִּים רַשִׁ״י עַל יָדוֹ, אָמְנָם גַּם פֵּרוּשׁ זֶה אֵין נָאוֹת לְקַבְּלוֹ שֶׁיֹּאמַר נֶפֶשׁ חַיָּה עַל הַשְּׁלֵמוּת הָאַחֲרוֹן, אַחַר שֶׁלָּשׁוֹן זֶה נֶאֱמַר גַּם בִּבְהֵמוֹת וְחַיְתוֹ אֶרֶץ. לְפִיכָךְ לְבָבִי לֹא כֵן יְדַמֶּה, כִּי אִם לְפָרֵשׁ הֵפֶךְ דִּבְרֵיהֶם מַמָּשׁ, כִּי נִשְׁמַת חַיִּים הִיא הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת הַנִּצְחִית. צֵא וּלְמַד מִי הַנּוֹפֵחַ וְתִמְצָא שֶׁזֶּה מְדַבֵּר בְּחֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, וְיֹאמַר אַף עַל פִּי שֶׁנָּפַח ה׳ בָּאָדָם נִשְׁמַת חַיִּים הַמַּשְׂכֶּלֶת, מִכָּל מָקוֹם וַיְהִי הָאָדָם בִּתְחִלַּת הֲוָיָתוֹ לְסְתָם נֶפֶשׁ חַיָּה כִּשְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, כִּי אָדָם עַיִר פֶּרֶא יִוָּלֵד (איוב יא:יב), וְעִקַּר שְׁלֵמוּתוֹ תָּלוּי בַּחֲרִיצוּת הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ וְטוּב בְּחִירָתוֹ כְּשֶׁיִּפְקַח עֵינֵי שִׂכְלוֹ בְּבוֹאוֹ בַיָּמִים. אֲבָל בִּתְחִלַּת הֲוָיָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נוּפַּח בּוֹ נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַנְּשָׁמָה בּוֹ בְּפֹעַל כִּי אִם בְּכֹחַ לְבַד, וְאִם לֹא יְשַׁנֵּס מָתְנֵי זְרִיזוּתוֹ לָצֵאת בְּרֹאשׁ הֶחָלוּץ לִלְחֹם מִלְחֶמֶת ה׳, הֲרֵי הוּא בְּבַהֲמִיּוּתוֹ וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמָה. אֲבָל שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד, בְּאוֹתוֹ יוֹם נִבְרָא עִם כָּל שְׁלֵמוּתוֹ וְאֵין בּוֹ תּוֹסֶפֶת שְׁלֵמוּת. וְגִלָּה לָנוּ הַכָּתוּב דָּבָר זֶה שֶׁלֹּא יִטְעֶה הָאָדָם בְּעַצְמוֹ לֵאמֹר שֶׁבְּלֹא יְגִיעָה וְעָמָל יָבֹא לִידֵי שְׁלֵמוּתוֹ אֲשֶׁר כְּבָר נוֹצַר עִמּוֹ, וְיִסְמֹךְ עַל יִתְרוֹן זֶה שֶׁנִּמְצָא בִּיצִירָתוֹ, כִּי אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא הַכֹּל תָּלוּי בְּפֹעַל כַּפָּיו, כִּי יֵשׁ בְּיָדָיו תָּמִיד לְהַחֲלִיף וּלְהָמִיר הַטֶּבַע בְּשֵׂכֶל וְהַשֵּׂכֶל בְּטֶבַע. וּמִטַּעַם זֶה לֹא נֶאֱמַר בִּיצִירַת הָאָדָם ״וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב״, לְפִי שֶׁבִּיצִירָתוֹ עֲדַיִן לֹא נִכָּר מַה טּוּבוֹ וּמַה יָּפְיוֹ.