בְּרֵאשִׁית ב׳ · כ״ה

וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

הפסוק מסיים שהאדם ואשתו היו שניהם ערומים ולא התבוששו. רש״י מבאר שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע, ואף על פי שניתנה בהם דעה לקרוא שמות, לא ניתן בהם יצר הרע עד שאכלו מן העץ ונכנס בהם יצר הרע וידעו מה בין טוב לרע. ספורנו מבאר שאז היו כל פעולותיהם ואיבריהם לעשות רצון קונם בלבד, ולא להשיג תענוגות, ולכן היו איברים אלה אצלם כמו הפה והפנים והידיים אצלנו. אבן עזרא מבאר ש״ערומים״ הוא שם תואר, ו״יתבוששו״ מלשון בושה. הפסוק מהווה מעבר וסיום לפרק, ופתיחה לסיפור הנחש והחטא בפרק הבא.
מבוסס על רש״י, ספורנו, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ולא יתבוששו. שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים דֶרֶךְ צְנִיעוּת לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לָרָע, וְאַעַ"פִּ שֶׁנִּתְּנָה בוֹ דֵּעָה לִקְרוֹת לוֹ שֵׁמוֹת, לֹא נִתַּן בּוֹ יֵצֶר הָרָע עַד אָכְלוֹ מִן הָעֵץ וְנִכְנַס בּוֹ יֵצֶר הָרָע וְיָדַע מַה בֵּין טוֹב לָרָע (בראשית רבה):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַהֲווֹ תַרְוֵיהוֹן עַרְטִילָאִין אָדָם וְאִתְּתֵהּ וְלָא מִתְכַּלְמִין

Onkelos Genesis

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ערומים. שם התואר וכן ובגדי ערומים תפשיט (איוב כב ו), וי"א כי גם "ערום ראה רעה ויסתר (משלי כב ג) כמוהו, וטעמו שהרוח ערום בלי מכסה כדמות העי"ן:

יתבששו. מבושת והוא מהשנים שיש נח נעלם ביניהם והאות האחרון כפול כמו "יתבונן" (איוב יא יא), ונקמץ השי"ן בעבור שהוא סוף פסוק:

Piotrkow, 1907-1911

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

עֲרוּמִּים וְלֹא יִתְבּוֹשָׁשׁוּ. כִּי אָז הָיוּ כָּל פְּעֻלּוֹתֵיהֶם וְכָל אֵיבְרֵיהֶם לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם בִּלְבַד, לֹא לְהַשִּׂיג תַּעֲנוּגוֹת נִפְסָדוֹת כְּלָל, בְּאֹפֶן שֶׁהָיְתָה פְּעֻלַּת הַזִּוּוּג אֶצְלָם כִּפְעֻלַּת הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה הַמַּסְפֶּקֶת, וּבְכֵן הָיָה עִנְיַן אֵיבָרִים הָהֵם אֶצְלָם כְּמוֹ עִנְיַן הַפֶּה וְהַפָּנִים וְהַיָּדַיִם אֶצְלֵנוּ.

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים וְגוֹ׳. טַעַם הַדָּבָר לִהְיוֹתָם מִקֹּדֶם מְשֻׁלָּלִים מִבְּחִינַת הָרַע וּכְלָלוּתָם קֹדֶשׁ, הָיוּ דּוֹמוֹת בָּהֶם פָּנִים שֶׁלְּמַטָּה כְּפָנִים שֶׁל מַעְלָה, כִּי בְּחִינַת הָרַע שֶׁנִּדְבְּקָה בָּאָדָם הִיא אֲשֶׁר תַּבְדִּיל בַּחֵלֶק שֶׁלְּמַטָּה בָּאָדָם, כִּי שָׁם קָנָה הָרַע מְקוֹמוֹ. וְזֶה לְךָ הָאוֹת - אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תְּסוֹבְבֵהוּ הַקְּלִפָּה בָּעָרְלָה, וְצִוָּה ה׳ לִכְרוֹת אוֹתָהּ. הִנְּךָ רוֹאֶה כִּי שָׁם הִרְגִּיעָה שֵׁדָה. וְתִמְצָא כִּי כָל תַּאֲווֹת הָרְשָׁעִים הַנּוֹאֲפִים תִּבְעַר בַּמָּקוֹם הַהוּא, וְגָזַר ה׳ לְכַסּוֹת הַתִּיעוּב. וְתִמְצָא שֶׁאָסְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה יג.) לְהַנִּיחַ יָדוֹ וְכוּ׳, וְאָמְרוּ (שבת קח:) יָד לָאַמָּה תִּקָּצֵץ, כִּי יַבְעִיר אֵשׁ זָרָה וּתְאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח, וְזֶה לֹא הָיָה קֹדֶם לָכֵן. וְיֵשׁ לָנוּ לִבְחֹן הַדָּבָר מִמַּה שֶׁרָאִינוּ בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁאָמַר (בראשית כד:ב) לָעֶבֶד: ״שִׂים נָא יָדְךָ״ וְגוֹ׳. הַטַּעַם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר) כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לֹא הָיָה כָּל כָּךְ בְּהַשְׁוָאָה עִם כָּל הַנִּבְרָאִים בִּבְחִינָה זוֹ, כִּי הִרְחִיק הַתִּיעוּב. וַהֲגַם שֶׁלֹּא הוּרְחַק בְּהֶחְלֵט וְהַמִּיתָה מוֹכַחַת, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים לֹא הָיָה הַתִּיעוּב כָּל כָּךְ, וּבְרִית קֹדֶשׁ שֶׁבִּבְשָׂרוֹ תַּמָּה הָיְתָה, נְקִיָּה הָיְתָה. וּלְדֶרֶךְ זֶה יְדֻיַּק הַכָּתוּב עַל נָכוֹן אָמְרוֹ וְלֹא יִתְבּוֹשָׁשׁוּ, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְלֹא נִתְבַּיְּשׁוּ״, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁהָיוּ עֲרוּמִּים לֹא יִתְבּוֹשָׁשׁוּ, פֵּרוּשׁ, הַתּוֹרָה מַגֶּדֶת עֲלֵיהֶם שֶׁאֵין לָהֶם דָּבָר שֶׁיִּתְבַּיְּשׁוּ מִמֶּנּוּ, וְהָבֵן. וְהִגִּיד הַכָּתוּב מִי גָּרַם בְּחִינַת הָעֶרְוָה לְהַבְדִּיל בָּאָדָם חֶצְיוֹ שֶׁל מַטָּה, וְאָמַר ״וְהַנָּחָשׁ״ וְגוֹ׳ וּמִזֶּה נִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וְכוּ׳:

Vocalized Edition