בְּרֵאשִׁית ב׳ · כ״ב

ויבן. כְּבִִנְיָן, רְחָבָה מִלְּמַטָּה וּקְצָרָה מִלְּמַעְלָה לְקַבֵּל הַוָּלָד כְּאוֹצָר שֶׁל חִטִּים, שֶׁהוּא רָחָב מִלְּמַטָה וְקָצָר מִלְּמַעְלָה שֶׁלֹּא יַכְבִּיד מַשָּׂאוֹ עַל קִירוֹתָיו:

ויבן את הצלע לאשה. לִהְיוֹת אִשָּׁה, כְּמוֹ וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד (שופטים ח'), לִהְיוֹת אֵפוֹד:

וּבְנָא יְיָ אֱלֹהִים יָת עִלְעָא דִּנְסִיב מִן אָדָם לְאִתְּתָא וְאַיְתַהּ לְוַת אָדָם

ויבן. מהבנין הכבד, גם מהבנין הקל, כמו "ויפן" (שמות ז כג) "ויקן" (בראשית לג יט):

ויביאה. חשב בהקיצו בראותו אותה כי הובאה אליו כאשר הובאו הבהמות והכתוב דבר על מחשבתו וכן "והאנשים רדפו אחריהם" (יהושע ב ז) או נבנתה חוץ לגן ואחרי כן הובאה אליו וכאשר הסתכל ידע שנגזרה ממנו, כי צלעו האחת עם בשרה איננה והרגיש שבשר אחר הובא בו:

וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע לְאִשָּׁה. לִהְיוֹת לָהּ צוּרַת הָאִישׁ וּסְגֻלּוֹתָיו, וְשֶׁתִּהְיֶה נִבְדֶּלֶת מִמֶּנּוּ בְּכֵלִים גַּשְׁמִיִּים בִּלְבַד, אֲשֶׁר בָּם יִהְיֶה הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם בְּאֶפְשָׁרוּת הַשְּׁלֵמוּת בְּרֹב וּבִמְעָט.

ויבאה אל האדם מהיכן הביאה והלא מצלעותיו נלקחה אלא דבר הכתוב על מחשבתו של אדם שבתחלה כשראה אותה חשב בלבו שהובאה לו כשאר הבריות וכשהרגיש בעצמו שהיה חסר צלעו אז אמר עצם מעצמי וגו׳‎ ודוגמא והאנשים רדפו אחריהם חשבו לרדוף אחריהם. וי״‎מ שנבנתה חוץ לגן ולכך כתוב ויבאה אל האדם מחוץ לגן.