בְּרֵאשִׁית י״ט · ד׳

טֶ֘רֶם֮ יִשְׁכָּ֒בוּ֒ וְאַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֤י סְדֹם֙ נָסַ֣בּוּ עַל־הַבַּ֔יִת מִנַּ֖עַר וְעַד־זָקֵ֑ן כׇּל־הָעָ֖ם מִקָּצֶֽה׃

במילים פשוטות

טרם שכבו לישון, אנשי העיר סדום מקיפים את הבית מנער ועד זקן, כל העם מכל קצוֹת העיר. רש״י מביא מדרש שדבר ״ואנשי העיר אנשי סדום״ נאמר גם על פי המלאכים, ששאלו את לוט על טיב אנשי העיר, והוא ענה שרובם רשעים. עוד מדגיש רש״י שכולם התכנסו, ולא נשאר אחד שימחה. אבן עזרא מפרש ש״נסבו״ מבניין נפעל, ו״כל העם מקצה״ פירושו שאף אלה שלא היו סמוכים לבית באו. הפסוק מתאר את שחיתות סדום הכוללת, שכל תושביה, בלא יוצא מן הכלל, שותפים למעשה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום. כָּךְ נִדְרַשׁ בִּבְ"רַ טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר הָיוּ בְּפִיהֶם שֶׁל מַלְאָכִים, שֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים לְלוֹט מַה טִּיבָם וּמַעֲשֵׂיהֶם וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם רֻבָּם רְשָׁעִים; עוֹדָם מְדַבְּרִים בָּהֶם וְאַנְשֵׁי סְדוֹם וְגוֹ'. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי רֶשַׁע, נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת; עַל שֶׁהָיוּ רְשָׁעִים נִקְרָאִים אַנְשֵׁי "סְדוֹם", כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים:

כל העם מקצה. מִקְּצֵה הָעִיר עַד הַקָּצֶה, שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶם מוֹחֶה בְיָדָם, שֶׁאֲפִלּוּ צַדִּיק אֶחָד אֵין בָּהֶם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

עַד לָא שְׁכִיבוּ וְאֲנָשֵׁי קַרְתָּא אֲנָשֵׁי סְדוֹם אַקִּיפוּ עַל בֵּיתָא מֵעוּלֵימָא וְעַד סָבָא כָּל עַמָּא מִסּוֹפֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

נסבו. מבנין נפעל.

כל העם מקצה. שלא היו סמוכים אל הבית:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

כל העם מקצה - להודיע, שאפילו א' מן עשרה שאמר אברהם לא נמצא בהם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

מנער ועד זקן מלמד שכולם רשעים לפיכך לא נענה אברהם כשהתפלל על עשרה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ. וְלֹא אָמַר ״אַחַר אָכְלָם וְאַנְשֵׁי״ וְגוֹ׳, מַגִּיד שֶׁהָיָה דְּבָרִים בֵּינֵיהֶם בָּאֶמְצַע, וְהוּא אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה נ:ה) שֶׁהָיָה לוֹט מֵלִיץ טוֹב בְּעַד סְדוֹם. וְטַעַם שֶׁלֹּא הָפְכוּ סְדוֹם אָז תֵּכֶף וּמִיָּד, כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי (בראשית יח:כא) כִּי הֵם עֲדַיִן עוֹדָם בְּסָפֵק הַצָּלָה, כְּאָמְרוֹ ״אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה״. וְכֵן גַּם כֵּן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה נ:ה) וְזֶה לְשׁוֹנָם: הָיָה לוֹט מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל סְדוֹם וְהָיוּ מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ, וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ ״הוֹצִיאֵם וְגוֹ׳ וְנֵדְעָה״ וְגוֹ׳ אָמְרוּ לוֹ ״עוֹד״ וְגוֹ׳. עוֹד טַעַם שֶׁלֹּא הִשְׁחִיתוּ סְדוֹם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁהִמְתִּינוּ עַד הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה זְמַן הַמְיֻחָד לְרַחֲמִים לְהַצִּיל אֶת לוֹט, מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּלַּיְלָה שֶׁתִּגְבֹּרֶת הַדִּינִים לֹא יִמָּלֵט לוֹט. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בראשית רבה נ:ה) לְפִי שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה, הִלְקוּ אוֹתָם לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ בְּיוֹם ט״ז בְּנִיסָן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל