וַ֠יָּבֹ֠אוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־סְדֹ֑ם וַיַּרְא־לוֹט֙ וַיָּ֣קׇם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה׃

שני. א' לְהַשְׁחִית אֶת סְדוֹם וא' לְהַצִּיל אֶת לוֹט, וְהוּא אוֹתוֹ שֶׁבָּא לְרַפְּאוֹת אַבְרָהָם, וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁבָּא לְבָשֵּׂר אֶת שָׂרָה, כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ נִסְתַּלֵּק לוֹ:

המלאכים. וּלְהַלָּן קְרָאָם אֲנָשִׁים? כְּשֶׁהָיְתָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם קְרָאָם אֲנָשִׁים; דָּבָר אַחֵר אֵצֶל אַבְרָהָם שֶׁכֹּחוֹ גָדוֹל וְהָיוּ הַמַּלְאָכִים תְּדִירִין אֶצְלוֹ כַּאֲנָשִׁים קְרָאָם אֲנָשִׁים, וְאֵצֶל לוֹט קְרָאָם מַלְאָכִים (בראשית רבה):

בערב. וְכִי כָל כָּךְ שָׁהוּ הַמַּלְאָכִים מֵחֶבְרוֹן לִסְדוֹם? אֶלָּא מַלְאֲכֵי רַחֲמִים הָיוּ וּמַמְתִּינִים שֶׁמָּא יוּכַל אַבְרָהָם לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סַנֵּגוֹרְיָא:

ולוט ישב בשער סדום. ישב כְּתִיב, אוֹתוֹ הַיּוֹם מִנּוּהוּ שׁוֹפֵט עֲלֵיהֶם (בראשית רבה):

וירא לוט וגו'. מִבֵּית אַבְרָהָם לָמַד לַחֲזֹר עַל הָאוֹרְחִים:

וְעַלּוּ תְּרֵין מַלְאָכַיָּא לִסְדוֹם בְּרַמְשָׁא וְלוֹט יָתֵב בְּתַרְעָא (נ''י בִּתְרַע) דִּסְדוֹם וַחֲזָא לוֹט וְקָם לְקַדָּמוּתְהוֹן וּסְגִיד עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא

ופי' בערב. בפסח מצרים:

אפים. עד שם אפיו בארץ והם הנחירים שהם גבוהים על הפנים:

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב. אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעוּ שָׁם בְּלִי אִחוּר, כְּאָמְרָם (ברכות ד:) גַּבְרִיאֵל בִּשְׁתַּיִם מִיכָאֵל בְּאַחַת, וְכֵן הוֹרָה לְמַעְלָה בְּאָמְרוֹ "וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה" (בראשית יח:כב), מִכָּל מָקוֹם לֹא נִכְנְסוּ בִּסְדוֹם עַד הָעֶרֶב, שֶׁכְּבָר נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹת אַבְרָהָם הַמֵּלִיץ וְנִגְמַר הַדִּין.

וַיָּקָם לִקְרָאתָם. פֶּן יָלִינוּ בָּרְחוֹב, כְּמוֹ שֶׁהָיָה אָז הַמִּנְהָג בִּשְׁאָר הֶעָרִים כְּשֶׁאֵין מַכְנִיס אוֹרְחִים, וְיַזִּיקוּ לָהֶם רִשְׁעֵי הָעִיר:

וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה. כִּי הָיָה תָּאֳרָם נוֹרָא בְּלִי סָפֵק.

ויבאו שני המלאכים פרש״‎י גבי לוט קראם מלאכים. ואם תאמר הא כתיב ויאמרו האנשים אל לוט. אלא ה״‎ק ויאמרו אותם שקראו להם בני העיר אנשים, וכן תפרש, לאותם שקראתם אנשים לא תעשו דבר וכמו כן ויחזיקו האנשים.

ולוט ישב בשער סדם כשפסק התגר חזר למקומו ודירתו אצל השער ולפיכך ויפצר בם מאד כי המקום היה צנוע ואין לדאוג בו מן הפריצים לפי שאין עין הפריצים שולט בו.

וַיָּבֹאוּ וְגוֹ׳ בָּעֶרֶב. טַעַם הַדָּבָר לִמְצֹא הֲכָנָה לְלוֹט לְהַכְנִיסָם וְלִזְכּוֹת בְּהַצָּלָתוֹ, וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ (בראשית רבה נ:יא) כִּי בִּזְכוּת אַבְרָהָם נִצּוֹל, אֲבָל צָרִיךְ לִמְצֹא לוֹ זְכוּת כָּל שֶׁהוּא, וְאִם הָיוּ בָּאִים בַּיּוֹם אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ בְּנֵי הָעִיר לְהַכְנִיסָם כָּל עִקָּר:

וַיַּרְא לוֹט (וַיָּרָץ) [וַיָּקָם] וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: הִכִּיר בָּהֶם כִּי הֵם מֵהַמּוּכָּרִים אֶצְלוֹ לִמְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן בִּהְיוֹתוֹ בִּשְׁכוּנַת אַבְרָהָם, וְהוּא אָמְרוֹ וַיַּרְא, וְלָזֶה מָסַר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם עִם בְּנֵי הָעִיר (וַיָּרָץ) [וַיָּקָם] לִקְרָאתָם. וְאָמְרוֹ לָהֶם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם כִּי כֵן הָיָה מִנְהַג אַבְרָהָם עִם אוֹרְחָיו וְהָלַךְ לְרַגְלָיו. וְנִכְתַּב בַּתּוֹרָה לְהוֹדִיעֵנוּ הֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין אַבְרָהָם לְלוֹט, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה נ:ד) זֶה הִקְדִּים רְחִיצָה וְזֶה הִקְדִּים לִינָה קוֹדֶם רְחִיצָה, כִּי לֹא הָיָה מַקְפִּיד עַל כְּנִיסָתָם בְּבֵיתוֹ עֲבוֹדָה זָרָה מַה שֶׁאֵין כֵּן אַבְרָהָם וְגוֹ׳: