וַיֵּלֶךְ ה׳ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: סָמוּךְ לִגְמַר דִּבְרֵי תְשׁוּבָתוֹ לְאַבְרָהָם ״לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה״ הָלַךְ ה׳, וְלֹא נָתַן לוֹ מָקוֹם לְהִתְפַּלֵּל עַל פָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה, לְצַד שֶׁכְּבָר אָמַר אַבְרָהָם ״וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם״ וְלֹא יוֹסִיף דַּבֵּר עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה, אוֹ לְצַד שֶׁיּוֹדֵעַ ה׳ כִּי לֹא תִהְיֶה הֲגָנָה בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ לְהָרַשְׁבִּ״י (זהר חלק א׳ פ״ב:) שֶׁאָמַר ״וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם״, אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה יִהְיֶה כְּשֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק מֻפְלָא, וְאֶפְשָׁר שֶׁאִם הָיָה אַבְרָהָם בְּקִרְבָּהּ שֶׁל סְדוֹם הָיָה מְמַלֵּט כָּל הָעִיר.