בְּרֵאשִׁית י״ז · ט׳

וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹרֹתָֽם׃

במילים פשוטות

ה׳ פונה לאברהם ואומר לו שגם עליו מוטל לשמור את הברית, הוא וזרעו אחריו לדורותם. רש״י מבאר שהוי״ו של ״ואתה״ מוסיפה על העניין הקודם: אני הנה בריתי איתך, ואתה היה זהיר לשומרה, ומהי השמירה - זאת מצוות המילה המפורטת בהמשך. הרמב״ן מסכים עם פשוטו של רש״י ומביא בשם הרד״ק טעם למילה, שנועדה לשים זיכרון באבר התאווה כדי שלא ישתמשו בו אלא במותר. הספורנו מוסיף שכשם שה׳ מקיים את בריתו, כך על אברהם לשמור את הברית, שאם לא כן לא תתקיים. הפסוק מבטא את ההדדיות שבברית - חלקו של ה׳ וחלקו של האדם.
מבוסס על רש״י, רמב״ן, ספורנו, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואתה. וָי"ו זוֹ מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ, וְאַתָּה הֱוֵי זָהִיר לְשָׁמְרוֹ, וּמַה הִיא שְׁמִירָתוֹ? זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ הִמּוֹל לָכֶם וְגוֹ':

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר יְיָ לְאַבְרָהָם וְאַתְּ יָת קְיָמִי תִטָר אַתְּ וּבְנָךְ בַּתְרָךְ לְדָרֵיהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ז:ט') ו' מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, אֲנִי הִנֵּה בְּרִיתִי אִתָּךְ, וְאַתָּה הֱוֵי זָהִיר לְשָׁמְרוֹ, וּמַה שְׁמִירָתוֹ, "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ" אַתֶּם שֶׁל עַכְשָׁו, "וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ", הָעֲתִידִים לְהִוָּלֵד. וְצָדַק הָרַב בִּפְשׁוּטוֹ. וְאָמְרוּ (הרד"ק) בְּטַעַם הַמִּילָה, שֶׁשָּׂם זִכָּרוֹן בְּאֵבֶר הַתַּאֲוָה רַב הַמְּהוּמָה וְהַחֵטְא, לְבַל יִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ רַק בַּמְּצֻוֶּה וּבַמֻּתָּר. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת טַעַם "הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ" כְּטַעַם "הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ" (בראשית כ"ח:ט"ו), "וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ" (שמות ג יב), "יְהִי ה' אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ" (מלכים א ח נז), יֹאמַר כִּי הַבְּרִית יִהְיֶה עִמּוֹ וְלָכֵן יִפְרֶה וְיִרְבֶּה, וְאַחַר כָּךְ צִוָּה שֶׁיִּשְׁמֹר אַבְרָהָם הַבְּרִית הַזֹּאת, וְתִהְיֶה הַמִּילָה לְאוֹת בְּרִית. וְהִנֵּה הָאוֹת הַזֶּה אוֹת כַּשַּׁבָּת, וְלָכֵן יִדְחֶה אוֹתוֹ. וְהָבֵן זֶה (עי' זהר לך לך פט):

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמוֹר. וּכְמוֹ שֶׁאֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ, אַתָּה שְׁמוֹר בְּרִיתִי, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא יָקוּם הַבְּרִית.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר. מַהוּ ״וְאַתָּה״, וּמַהוּ שֶׁחָזַר וְאָמַר ״אַתָּה וְזַרְעֲךָ״? כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: שֶׁעִקַּר הַצִּוּוּי הָיָה בַּעֲבוּר זַרְעוֹ, כִּי הֵם צְרִיכִין לְמִילָה חִיצוֹנִית זוֹ כְּדֵי שֶׁעַל יָדָהּ יַגִּיעוּ אֶל הַמִּילָה הַפְּנִימִית וְטָהֳרַת הַלֵּב. אֲבָל אַתָּה, שֶׁיֵּשׁ לְךָ לֵב טָהוֹר כְּבָר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְמִילָתוֹ מִצַּד עַצְמוֹ, כִּי אִם מִצַּד כָּל הָעוֹלָם כָּאָמוּר. אֲבָל זַרְעוֹ שֶׁלְּאַחֲרָיו צְרִיכִין אֶל הַמִּילָה מִצַּד עַצְמָם. לָכֵן אָמַר ״וְאַתָּה״ בְּוָא״ו הָעִטּוּף, שֶׁגַּם אַתָּה תִּשְׁמֹר בְּרִית חִיצוֹנִי זֶה. וְנָתַן טַעַם שֵׁנִי לַדָּבָר: שֶׁאִם גַּם אַתָּה תִּשְׁמֹר בְּרִיתִי, אָז זַרְעֲךָ מִמְּךָ יִרְאוּ וְכֵן יַעֲשׂוּ, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם״. וְאָמַר ״זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם״ (בראשית יז:י), יֹאמַר: לְדוֹרוֹת, אֵין תַּכְלִית הַמִּילָה כִּי אִם לַהֲבִיאָם לִידֵי מִילַת עָרְלַת הַלֵּב, דָּבָר הַמָּסוּר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְבַד. ״וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם״ (בראשית יז:יא), שֶׁזּוֹ הַמִּילָה הַחִיצוֹנִית הִיא אוֹת נִגְלֶה עַל הַבְּרִית הַפְּנִימִי הַמָּסוּר לַלֵּב אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. ״וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם״ (בראשית יז:יג) - רוֹצֶה לוֹמַר: לִבְרִית שֶׁיַּכִּירוּ בוֹ כָּל בָּאֵי עוֹלָם. וְכָפַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִנְיָן זֶה כַּמָּה פְּעָמִים, לְהוֹרוֹת שֶׁעִקַּר טַעַם מִילָה חִיצוֹנִית זוֹ הִיא לְהַגִּיעַ עַל יָדָהּ אֶל טֹהַר הַלֵּב הַפְּנִימִי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל