בְּרֵאשִׁית י״ג · ז׳

וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ׃

במילים פשוטות

נתגלע ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, והכתוב מעיר שהכנעני והפריזי אז יושבים בארץ. רש״י מסביר שהריב פרץ מפני שרועי לוט היו רשעים ומרעים את בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם הוכיחו אותם על הגזל, ואילו רועי לוט טענו שהארץ ניתנה לאברם ולוט יורשו, וזה אינו נכון, שכן הכנעני והפריזי עדיין יושבים בארץ ואברם טרם זכה בה. אבן עזרא מציע שהערת ״הכנעני והפריזי״ מבארת את סיבת הריב. כך מתחדד הסכסוך: לא רק מחסור במרעה, אלא גם התנהגות בלתי הוגנת של רועי לוט.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויהי ריב. לְפִי שְׁהָיוּ רוֹעִים שֶׁל לוֹט רְשָׁעִים וּמַרְעִים בְּהֶמְתָּם בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים, וְרוֹעֵי אַבְרָם מוֹכִיחִים אוֹתָם עַל הַגֶּזֶל, וְהֵם אוֹמְרִים נִתְּנָה הָאָרֶץ לְאַבְרָם, וְלוֹ אֵין יוֹרֵשׁ, וְלוֹט יוֹרְשׁוֹ, וְאֵין זֶה גֶּזֶל, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ, וְלֹא זָכָה בָהּ אַבְרָם עֲדַיִן (ב"):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַהַוַת מַצוּתָא בֵּין רָעֵי בְּעִירֵה דְאַבְרָם וּבֵין רָעֵי בְּעִירֵה דְלוֹט וּכְנַעֲנָאָה וּפְרִזָאָה בְּכֵן יָתִיב בְּאַרְעָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם הכנעני והפריזי. כרעו ויתכן היות הפריזי מבני כנען והוא אחד מהנזכרים ויש לו שני שמות, כאשר מצאנו שני שמות לבן שמואל וגם לאבי אביו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיְהִי רִיב כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ג:ז') לְפִי שֶׁהָיוּ רוֹעָיו שֶׁל לוֹט מַרְעִין בְּהֶמְתָּם בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים וְהָיוּ רוֹעָיו שֶׁל אַבְרָם מוֹכִיחִין אוֹתָם עַל הַגָּזֵל, וְהֵם אוֹמְרִים נִתְּנָה הָאָרֶץ לְאַבְרָם וְלוֹ אֵין יוֹרֵשׁ וְלוֹט יוֹרְשׁוֹ וְאֵין זֶה גָּזֵל, וְהַכָּתוּב אָמַר "וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ", וְלֹא זָכָה בָהּ עֲדַיִן אַבְרָם, וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ הוּא (ב"ר מא ה). וַאֲנִי תָּמֵהַּ, כִּי הַמַּתָּנָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְאַבְרָם לְזַרְעוֹ הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה (יב ז) "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת", וְהֵיאַךְ יִירָשֶׁנּוּ לוֹט. אוּלַי שָׁמְעוּ הָרוֹעִים הַמַּתָּנָה וְטָעוּ. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר כִּי גַּם לְלוֹט גַּם לְאַבְרָם אֵינֶנָּה עַתָּה, וּלְפִי זֶה מַה שֶׁאָמַר תְּחִלָּה כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב לֵאמֹר כִּי מִפְּנֵי הָרְכוּשׁ הָרַב לֹא יִשָּׂא אוֹתָם הָאָרֶץ, וְהֻצְרְכוּ רוֹעֵי לוֹט לְהַכְנִיס מִקְנֵיהֶם בְּשָׂדוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּעָלִים, וְזֹאת סִבַּת הַמְּרִיבָה. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הָיְתָה הַמְּרִיבָה עַל הַמִּרְעֶה, כִּי לֹא נָשָׂא אוֹתָם הָאָרֶץ וְכַאֲשֶׁר הָיָה מִקְנֵה אַבְרָם רוֹעֶה בָּאָחוּ הָיוּ רוֹעֵי לוֹט בָּאִים בִּגְבוּלָם וְרוֹעִים שָׁם. וְהִנֵּה אַבְרָם וְלוֹט הָיוּ גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים בָּאָרֶץ, וּפָחַד אַבְרָם פֶּן יִשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ כֹּבֶד מִקְנֵיהֶם וִיגָרְשׁוּם אוֹ יַכּוּ אוֹתָם לְפִי חֶרֶב וְיִקְחוּ לָהֶם מִקְנֵיהֶם וּרְכוּשָׁם, כִּי יְשִׁיבַת הָאָרֶץ עַתָּה לָהֶם לֹא לְאַבְרָם. וְזֶה טַעַם "וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי", כִּי הִזְכִּיר שֶׁהָיוּ עַמִּים רַבִּים יוֹשְׁבִים בָּאָרֶץ הַהִיא, וְלָהֶם וּלְמִקְנֵיהֶם אֵין מִסְפָּר, וְלֹא יִשָּׂא אוֹתָם הָאָרֶץ וְאֶת אַבְרָם וְלוֹט. וּמִמִּלַּת "אָז" יֵרָאֶה לִי כִּי הָעַמִּים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם יוֹשְׁבֵי אֹהֶל וּמִקְנֶה, נֶאֱסָפִים מִקְצָתָם אֶל עִיר אַחַת וְרוֹעִים שָׁם שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם, וְנוֹסְעִים מִשָּׁם אֶל גְּבוּל אַחֵר אֲשֶׁר לֹא רָעוּ אוֹתוֹ, וְכֵן יַעֲשׂוּ תָּמִיד כְּמִנְהַג בְּנֵי קֵדָר, וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הָיוּ אָז בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, וּבַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת יָבוֹאוּ שָׁם הַיְבוּסִי וְהָאֱמוֹרִי:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט. הָיְתָה בֵּינֵיהֶם מְרִיבָה לִרְאוֹת מִי נִדְחֶה מִפְּנֵי מִי מִן הַמִּרְעֶה שֶׁיִּמְצְאוּ:

וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יוֹשֵׁב בָּאָרֶץ. וְלָכֵן הָיָה הָרִיב בֵּין שְׁנֵי אַחִים גֵּרִים מַבְאִישׁ אֶת רֵיחָם בְּעֵינֵי הַתּוֹשָׁבִים, כִּי בִּהְיוֹת מְרִיבָה בֵּין הָאַחִים הַגֵּרִים יַחְשְׁבוּ אוֹתָם הַתּוֹשָׁבִים לְאַנְשֵׁי רִיב, וְיִשְׂאוּ קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמָם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט ולא היה בידם להרחיב מקומם למרעה מקניהם שהרי הכנעני והפרזי אז ישב בארץ.

[אז ישב בארץ אז בימי אברהם].

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וְגוֹ׳. רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ סְמִיכוּת ״וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ״ לוֹמַר, שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ אַבְרָם עֲדַיִן. וְקָשֶׁה לָמָּה הִזְכִּיר כָּאן ״וְהַפְּרִזִּי״, וּלְמַעְלָה (בראשית יב:ו) אָמַר ״וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ״, וְכָאן הִזְכִּיר ״יֹשֵׁב״ וְלֹא הִזְכִּיר זֶה לְמַעְלָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁרָצָה לוֹמַר, אֵלּוּ שְׁנֵי אֻמּוֹת גְּדוֹלוֹת הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי נִתְיַשְּׁבוּ בָּאָרֶץ בְּלֹא מְרִיבָה, וּשְׁנֵי רוֹעִים אֵלּוּ לֹא נָשָׂא אוֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּיו. וְקָשֶׁה עוֹד, וְכִי בַּעֲבוּר זֶה ״הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי״ (בראשית יג:ט)? הִנֵּה רוֹעֵי אַבְרָם עָשׂוּ אֶת שֶׁלָּהֶם וְהוֹכִיחוּם עַל הַגָּזֵל, וְאִם הֵמָּה לֹא קִבְּלוּ תּוֹכַחְתָּם, הִנֵּה הֵמָּה אֶת נַפְשָׁם הִצִּילוּ.

וְיוֹתֵר קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ, שֶׁרוֹעֵי אַבְרָם הוֹכִיחוּם עַל הַגָּזֵל, וְהֵמָּה טָעֲנוּ כָּל הָאָרֶץ הִיא שֶׁל אַבְרָם כוּ׳, וְחָשַׁב אַבְרָם שֶׁאִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ יִרְאוּ שֶׁהוּא מַחֲזִיק בָּאָרֶץ בְּחֶזְקַת שֶׁהִיא שֶׁל אַבְרָם וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר, פְּשִׁיטָא שֶׁיִּתְאַסְּפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי. עַל כֵּן הִזְכִּיר גַּם הַפְּרִזִּי, שֶׁהָיוּ אֲנָשָׁיו גִּבּוֹרִים עַד שֶׁיָּשְׁבוּ בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת כְּהוֹרָאַת שֵׁם פְּרִזִּי, וְכַסִּימָן שֶׁמָּסַר מֹשֶׁה לַמְרַגְּלִים. וְכֵן יַעֲקֹב הָיָה מִתְיָרֵא מִן הַפְּרִזִּי בְּיוֹתֵר, שֶׁאָמַר (בראשית לד ל) ״עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיוֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר״ וְגוֹ׳. וּלְכָךְ הִזְכִּיר כָּאן יְשִׁיבָה, לוֹמַר שֶׁעַד עַכְשָׁיו הֵם יוֹשְׁבִים בְּשַׁלְוָה עִמָּדִי, וְעַל יְדֵי שֶׁיִּרְאוּ כִּי רוֹעַי מַחֲזִיקִים בַּשָּׂדוֹת בְּחֶזְקַת שֶׁהִיא שֶׁלִּי, וְיִלָּחֲמוּנִי חִנָּם. לְפִיכָךְ ״הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי״. עַל כֵּן הָלַךְ לוֹט וְנִתְיַשֵּׁב אֵצֶל אַנְשֵׁי סְדוֹם שֶׁאֵינָן מַקְפִּידִין עַל הַגָּזֵל. לְפִיכָךְ סָמַךְ לוֹמַר ״וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים״, לְהוֹרוֹת שֶׁבַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ חַטָּאִים בְּמָמוֹנָם וְלֹא הִקְפִּידוּ עַל הַגָּזֵל, נִתְיַשֵּׁב לוֹט אֶצְלָם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל