וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר ׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃

ה׳ ממשיך ומבטיח: ״ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה״. רש״י מבאר את המשל: כשם שאי אפשר לעפר להימנות מרוב ריבויו, כך זרעו של אברם לא יימנה מרוב שפעו. אונקלוס מתרגם ברוח זו, כשם שאי אפשר לאדם למנות את עפר הארץ, אף בניך לא יימנו. ההבטחה על ריבוי הזרע מצטרפת להבטחה על הארץ: לא רק שהארץ תינתן לזרעו, אלא שזרע זה יהיה רב ועצום כעפר הארץ שאין לו מספר. כך מנחם ה׳ את אברם, שעדיין אין לו בנים, בהבטחה על שפע עצום של צאצאים.