אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃

למען ייטב לי בעבורך. יִתְּנוּ לִי מַתָּנוֹת:

אִמְרִי כְעַן אֲחָתִי אָתְּ בְּדִיל דְּיֵיטַב לִי בְּדִילָךְ וְתִתְקַיֵּם נַפְשִׁי בְּפִתְגָּמָיְכִי

ובאה מלת "אחותי את". כלעיל בעבור היות הטעם במלה שאחריה באות הראשון וכן קָרָא לָילָה (בראשית א ה) וזה משפט הלשון ודגשות תי"ו אָת להתבלע הנו"ן כי אתה מגזרת אני:

בגללך. ובעבורך לא יבואו כי אם בבי"ת והשר המסיר הבי"ת הוא סר טעם,

וטעם ייטב לי, דורון ומנחה, וכן כתוב "ולאברם היטיב בעבורה" (בראשית יב טז):

לְמַעַן יִיטַב לִי. לְמַעַן כְּשֶׁתֹּאמְרִי שֶׁאַתְּ אֲחֹתִי, יְקַוֶּה כָּל אֶחָד מֵהֶם שֶׁאַשִּׂיאֵךְ לוֹ, וְלֹא יַחְשֹׁב שׁוּם אֶחָד מֵהֶם לְהָרְגֵנוּ, אֲבָל יֵיטִיב לִי בְּמֹהַר וּבְמַתָּן, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַמִּנְהָג אָז שֶׁהָיוּ מְפַתִּים אֶת אֲבִי הָאִשָּׁה בְּמֹהַר וּקְרוֹבֶיהָ בְּמִגְדָּנוֹת כְּדֵי שֶׁיַּסְכִּימוּ לָתֵת אוֹתָהּ לַתּוֹבֵעַ, וְלָזֶה אָמְרָה תּוֹרָה "מָהֹר יִמְהָרֶנָּה... אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ כֶּסֶף יִשְׁקֹל" (שמות כב:טו-טז), וּבֵין כָּךְ חָשַׁב לָצֵאת מִשָּׁם.

אמרי נא אחתי את דעתו של אברהם היה אם ישאלו עליה אם היא נשואה הוא ישיב להם בעלה הלך למרחוק ולא ימצאו לה תקנה להרוג בעלה ויניחוה.

לְמַעַן יִיטַב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: טַעַם שֶׁאֲנִי מְצַוֵּךְ לוֹמַר אֲחוֹתִי, וְלֹא אֲנִי מוֹסִיף לְהַרְחִיק יוֹתֵר שֶׁתֹּאמַר עָלָיו אִישׁ נָכְרִי הוּא אֶצְלָהּ, לְמַעַן יִיטַב וְגוֹ׳, וְאִם יִהְיֶה נָכְרִי אֵין לוֹ עִנְיָן שֶׁיֵּטִיבוּהוּ בִּשְׁבִילָהּ. וְאוּלַי כִּי לָזֶה הִקְפִּיד שֶׁתֹּאמַר הִיא וְלֹא הִסְפִּיק שֶׁיֹּאמַר הוּא כִּי לֹא יַצְדִּיקוּ דְּבָרָיו לְהֵטִיבוֹ. וּלְפִי הַפְּשָׁט לֹא הִסְפִּיק לוֹמַר הוּא כִּי חָשַׁשׁ שֶׁתֹּאמַר דָּבָר שֶׁיֻּכַּר מִמֶּנּוּ כִּי אִשְׁתּוֹ הִיא. וְאָמְרוֹ וְחָיְתָה הִיא תַּכְלִית הַטּוֹבָה, שֶׁמְּקַוֶּה לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹ בָּרָעָב. וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְחָיְתָה נַפְשִׁי וְלֹא אָמַר וְאֶחְיֶה וְכוּ׳ לִרְמֹז אָמְרוֹ (משלי י״ג:כ״ה) ״צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂוֹבַע נַפְשׁוֹ״.

עוֹד יִרְצֶה בְּדִקְדּוּק עוֹד אָמְרוֹ כֶּפֶל עִנְיָן ״בַּעֲבוּרֵךְ״ וּ״בִגְלָלֵךְ״, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״יִיטַב לִי וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ״ אוֹ ״בַּעֲבוּרֵךְ״. אָכֵן נִתְכַּוֵּן לִשְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד לְמַעַן יֵיטִיבוּ לוֹ בַּעֲבוּר אֲחוֹתוֹ טוֹבָה גַשְׁמִיִּית, וְעוֹד וְחָיְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ׳ עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לא:) בְּפָסוּק (שמואל א א:יא) ״אִם רָאֹה תִרְאֶה״ שֶׁאִם לֹא יִפְקְדֶהָ תַּעֲשֶׂה שֶׁעַל כָּרְחֲךָ יִרְאֶה לָתֵת לָהּ זֶרַע עַל יְדֵי שֶׁתֵּלֵךְ וְתִסָּתֵר וְכוּ׳ וְתִבָּדֵק כְּסוֹטָה וְנִזְרְעָה זָרַע. כְּמוֹ כֵן חָשַׁב אַבְרָהָם כִּי עַל יְדֵי סְתִירַת הָאִשָּׁה עִם הָאִישׁ וְהִיא נְקִיָּה ה׳ יִפְקְדֶנָּה בְּבָנִים בְּדוֹמִין לוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּפְקוּדַת הַזֶּרַע בִּגְלָלֵךְ, פֵּרוּשׁ בַּדְּבָרִים הַמִּתְגַּלְגְּלִים מִמֵּךְ, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנא:) בְּפָסוּק ״בִּגְלַל הַדָּבָר״ וְגוֹ׳. וְלָזֶה הִפְסִיק בְּתֵבַת ״בַּעֲבוּרֵךְ״ לוֹמַר כִּי הֵם שְׁנֵי דְּבָרִים. גַּם אָמְרוֹ וְחָיְתָה בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לוֹמַר שֶׁהוּא פְּרָט חָדָשׁ וְאֵינוֹ עָנָף ״יִיטַב לִי״, כִּי הֵם שְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַהֲטָבָה: אֶחָד לַגּוּף וְאֶחָד לַנֶּפֶשׁ. וְדָבָר זֶה הוּשַׂג אֶצְלוֹ בַּסְּתִירָה שֶׁנִּסְתְּרָה עִם אֲבִימֶלֶךְ וְלֹא בַּפַּעַם הַזֹּאת עִם פַּרְעֹה, לְטַעַם כִּי שָׁם לֹא הָיָה חֲשָׁד כִּי גֵּרְשׁוֹ מֵאַרְצוֹ, גִּלָּה כִּי לֹא עָשָׂה דָּבָר. אוֹ אֶפְשָׁר כִּי בְּאֶמְצָעוּת שְׁתֵּי פְּעָמִים נִתְפַּרְסֵם הַקּוֹל עַל שָׂרָה כִּי נִסְתְּרָה וְעַל יְדֵי זֶה נִפְקְדָה. שׁוּב בָּא לְיָדִי מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פנ״ג) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּתִיב (במדבר ה:כח) ״וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִיא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע״, וְזוֹ שֶׁנִּכְנְסָה לְבֵית פַּרְעֹה וּלְבֵית אֲבִימֶלֶךְ וְיָצְתָה טְהוֹרָה, אֵין דִּין שֶׁתִּפָּקֵד, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְהֵם דְּבָרֵינוּ עַצְמָם וְהָבֵן. הֲרֵי שֶׁחָיְתָה נַפְשׁוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בְּבָנִים בִּגְלַל שָׂרָה.