בְּרֵאשִׁית י״א · ז׳

הבה נרדה. בְּבֵית דִּינוֹ נִמְלַךְ מֵעַנְוְתָנוּתוֹ יְתֵרָה:

הבה. מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה - הֵם אָמְרוּ הָבָה נִבְנֶה, וְהוּא כְנֶגֶדָּם מָדַד וְאָמַר הָבָה נֵרְדָה:

ונבלה. וּנְבַלְבֵּל; נוּ"ן מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן רַבִּים, וְהֵ"א אַחֲרוֹנָה יְתֵרָה, כְהֵ"א שֶׁל נֵרְדָה:

לא ישמעו. זֶה שׁוֹאֵל לְבֵנָה וְזֶה מֵבִיא טִיט, וְזֶה עוֹמֵד עָלָיו וּפוֹצֵעַ אֶת מֹחוֹ:

הָבוּ נִתְגְּלִי וּנְבַלְבֵּל תַּמָּן לִישָׁנְהוֹן דְּלָא יִשְׁמְעוּן (גְּבַר) אֱנַשׁ לִישָׁן חַבְרֵהּ

הבה נרדה. דבור השם עם המלאכים,

ומלת ונבלה שם שפתם, כל המדקדקים אומרים שהוא מבנין נפעל וכמוהו ונבקה רוח מצרים (ישעי' יט ג),, וכן "אבלה נבלה" (שם כד ד) וזה רחוק, כי מה טעם נרדה ותתבלב. לשונם, ולשונם לא נבלה בעבור הירידה, רק ונבלה כמו ונעשה והראיה שאמר בסוף "כי שם בלל ד'" (בראשית יא ט) וזה דקדוקו הוא מבנין הפעיל והיה ראוי להיותו שלם ונבלילה ובבילוע הכפל, וְנָבֵלה על משקל וְנָסֵבָה את ארון ד' (דה"א י"ג ג) (ובחסרון הכפל ונבלה שם) ויפה תרגמו הזקנים ואבלה תחת ונבלה, ואילו היה כדברי המדקדקים למה חסרו הנון וי"א שנהפך לבם לשנוא זה את זה וכל אחד חידש לשון ויש אומרים כי המלמד אדם דעת שכחם דעת לשונם והנכון בעיני שנפוצו משם, ואחר שנפצו מלך נמרוד על בבל, וקמו מלכים אחרים, ובימים רבים במות הדור הראשון נשכח הלשון הראשון, והשם הפיצם, והוא טוב להם, וכן אמר "ומלאו את הארץ" (בראשית א יח):

ונבלה ונבלבל, לשון דבר מעורב מגזרת ״‎בלולה בשמן״‎ (ויקרא ב,ה).

אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. שכל אחד ואחד ישכח כל הלשונות אלא אחד ומה שידע זה לא ידע זה אבל כולם ביחד ידעו שבעים לשון, ואין לפרש שבאותו הזמן נבראו שבעים לשונות הרי אין כל חדש.