בְּרֵאשִׁית י״א · ל״א

ויצאו אתם. וַיֵּצְאוּ תֶּרַח וְאַבְרָם עִם לוֹט וְשָׂרַי:

וּדְבַר תֶּרַח יָת אַבְרָם בְּרֵהּ וְיָת לוֹט בַּר הָרָן בַּר בְּרֵהּ וְיָת שָׂרַי כַּלָּתֵהּ אִתַּת אַבְרָם בְּרֵהּ וּנְפָקוּ עִמְּהוֹן מֵאוּרָא דְּכַסְדָּאֵי לְמֵיזַל לְאַרְעָא דִּכְנָעַן וַאֲתוֹ עַד חָרָן וִיתִיבוּ תַמָּן

וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים בַּעֲבוּר כִּי אַבְרָם נִכְבָּד מֵאָבִיו, וְהַהוֹלְכִים בַּעֲצָתוֹ וּבַעֲבוּרוֹ יֵלְכוּ, אָמַר הַכָּתוּב "וַיֵּצְאוּ אִתָּם", וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר "וַיִּקַּח תֶּרַח", אֲבָל לוֹט וְשָׂרַי בַּעֲבוּר אַבְרָם הָלְכוּ אִתָּם, כִּי גַּם אַחֲרֵי שֶׁנִּפְרַד אַבְרָם מֵאָבִיו הָלְכוּ אִתּוֹ:

לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן. שֶׁהָיְתָה מוּכֶנֶת אֶל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת בַּמֻּשְׂכָּלוֹת, וּרְצוּיָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת, כְּאָמְרוֹ "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ" (דברים יא:יב), וְלֹא הוּזַק אֲוִירָהּ בְּגֶשֶׁם הַמַּבּוּל כַּאֲוִיר כָּל שְׁאָר הָאֲרָצוֹת, כְּאָמְרוֹ "לֹא גֻשְׁמָה בְּיוֹם זָעַם" (יחזקאל כב:כד). וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֲוִירָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים (בבא בתרא נח:).

ויקח תרח את אברם בנו, ללכת ארצה כנען. כי היה מזרעו של שם ולהם נתנה הארץ למורשה כדכתיב ויהי כנען עבד למו. ויצאו אתם לוט ושרי שהיו אח ואחות עם תרח ואברם שהיו ראשים ועיקר.

ויצאו אתם מאור כשדים. במצות הקב״‎ה, כדכתיב אני ה׳‎ אשר הוצאתיך מאור כשדים, ולפי פירוש זה הלא נתפרש היכן צוהו.

ויבאו עד חרן. ולא הספיק תרח לבא בארץ כנען וימת בחרן. שלימא סדרא דפרשת נח

וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ. הֻצְרַךְ לוֹמַר ״אֵשֶׁת אַבְרָם״ אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר ״כַּלָּתוֹ״, לְפִי שֶׁהוּא נִקְרָא אַבְרָם עַל שֵׁם שֶׁהָיָה אַב לְרָם, רוֹצֶה לוֹמַר אֲרָם, אוֹ אַבְרָהָם עַל שֵׁם ״אַב הֲמוֹן גּוֹיִם״ (בראשית יז:ה), וְהִיא גַּם הִיא נִקְרֵאת שָׂרַי עַל שֵׁם הַשְּׂרָרָה. וּבְעִנְיַן הַשְּׂרָרָה וַדַּאי אַבְרָהָם הָעִקָּר וְשָׂרָה טְפֵלָה לוֹ, עַל כֵּן אָמַר ״שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם״, כְּדֶרֶךְ שֶׁכָּל אִשָּׁה טְפֵלָה לְבַעְלָהּ, כָּךְ בְּעִנְיַן הַשְּׂרָרָה הִיא טְפֵלָה לוֹ. אֲבָל בְּעִנְיַן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה א, א) שֶׁאַבְרָהָם הָיָה טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבוּאָה, עַל כֵּן כְּשֶׁקְּרָאָהּ בְּשֵׁם ״יִסְכָּה״ הַמּוֹרֶה עַל שֶׁהָיְתָה סוֹכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלֶיהָ, לֹא הִזְכִּיר שָׁם ״אֵשֶׁת אַבְרָם״. אַף עַל פִּי שֶׁרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ ״יִסְכָּה״ לְשׁוֹן שְׂרָרָה מִלְּשׁוֹן ״נְסִיכֵי אָדָם״ (מיכה ה, ד), מִכָּל מָקוֹם גַּם סוֹכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּמַשְׁמָע.

וַיִּקַּח תֶּרַח וְגוֹ׳. הַכַּוָּנָה הִיא עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא עה:) ״מַאן דְּבִישׁ לֵיהּ בְּהַאי מָתָא״ וְכוּ׳ כִּי שִׁנּוּי מָקוֹם גּוֹרֵם, לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב כִּי כַּאֲשֶׁר רָאָה תֶּרַח שֶׁאַבְרָם בְּנוֹ לֹא נוֹלְדוּ לוֹ בָנִים, עָשָׂה שִׁנּוּי מָקוֹם וְלָקַח אֶת אַבְרָם וְשָׂרַי לְהוֹלִיכָם לְמָקוֹם אַחֵר. וְהוֹדִיעָנוּ עוֹד הַכָּתוּב בָּזֶה שֶׁכָּל כָּךְ הָיָה חָשׁוּב אַבְרָהָם בְּעֵינֵיהֶם שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נָסְעוּ כָּל בֵּית אָבִיו לְשַׁנּוֹת הַמָּקוֹם בִּשְׁבִילוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם: