איש אל רעהו. אֻמָּה לְאֻמָּה, מִצְרַיִם לְכוּשׁ, וְכוּשׁ לְפוּט וּפוּט לִכְנַעַן:
הבה. הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם. כָּל הָבָה לְשׁוֹן הַזְמָנָה הוּא, שֶׁמְּכִינִים עַצְמָן וּמִתְחַבְּרִים לִמְלָאכָה אוֹ לְעֵצָה אוֹ לְמַשָּׂא. הָבָה הַזְמִינוּ, אפר"לייר בלע"ז:
לבנים. שֶׁאֵין אֲבָנִים בְּבָבֶל, שֶׁהִיא בִּקְעָה:
ונשרפה לשרפה. כָּךְ עוֹשִׂין הַלְּבֵנִים שֶׁקּוֹרִין טוויל"ש בל', שׂוֹרְפִים אוֹתָן בְּכִבְשָׁן:
לחמר. לָטוּחַ הַקִּיר:
וַאֲמָרוּ גְּבַר לְחַבְרֵהּ הָבוּ נִרְמֵי לִבְנִין וְנוֹקְדִינוּן בְּנוּרָא יוֹקַדְתָּא (נ''י בְּנוּרָא) וַהֲוַת לְהוֹן לְבִנְתָּא לְאַבְנָא וְחֵימָרָא הֲוָה לְהוֹן לְשִׁיעַ
נלבנה. מגזרת לבנים ואף על פי שהחבור עם מ"ם לשון נקבות הן, כמו נשים ופלגשים, והנה שרפו הלבנים עד שעמדו וזהו הבנין התקיף שלא ימס במים ולא באש:
ותהי להם הלבנה לאבן. תחת אבן:
והחמר. תחת טיט ופי' כמשמעו בלשון ישמעאל ואלה בוני המגדל לא היו טפשים שיחשבו לעלות אל השמים גם לא פחדו מהמבול, כי נח ובניו שנשבע להם השם שם היו וכלם סרים אל משמעתם כי בניהם היו והנה הכתוב גלה חפצם וסוף דעתם לבנות עיר גדולה למושבם ולבנות מגדל גבוה להיות להם לאות ולשם ולתהלה, לדעת מקום העיר לההולכים חוצה כרועי המקנה גם יעמוד שמם אחריהם כל ימי המגדל, וזה שאמר הכתוב "ונעשה לנו שם"
הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים. לִבְנוֹת בָּתִּים וְגִדְרוֹת צֹאן, וְזֹאת הָיְתָה עֲצַת פְּרָטֵי הֶהָמוֹן בָּזֶה, כְּאָמְרוֹ וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ.
לאבן הלמ״ד נקוד בשב״א.
והחמר היה להם לחמר הטיחו אותה בזפת שאין המים יכולים לשחק. לזפת קרי חמר.