וּבְנֵ֥י יָוָ֖ן אֱלִישָׁ֣ה וְתַרְשִׁ֑ישׁ כִּתִּ֖ים וְדֹדָנִֽים׃

הכתוב מונה את בני יון: אלישה, תרשיש, כתים ודודנים. אבן עזרא מבאר שכתים הוא בן יון, ומזכיר שבפירושו לספר דניאל כתב שמלכות יון ומלכות רומי נחשבות כמלכות אחת. חזקוני מעיר על שינוי הנוסח בין דודנים כאן לבין רודנים בדברי הימים, ומביא דרשה שבשעה שישראל בעלייה קוראים להם אלה בני דודנו, ובשעה שהם יורדים באים ורודים אותם, ורמז יש כאן ליחסי ישראל והאומות. גם כאן ממשיך הכתוב למנות את ראשי האומות היוצאות מיון, שהתיישבו בעיקר באיי הים ובאזורי המערב, ומהם התפשטו עמים נוספים על פני האזור.