וּכְנַ֗עַן יָלַ֛ד אֶת־צִידֹ֥ן בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־חֵֽת׃

וּכְנַעַן אוֹלִיד יָת צִידוֹן בָּכְרֵהּ וְיָת חֵת

וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ אֵלֶּה עֲשָׂרָה עֲמָמִים בְּנֵי כְּנַעַן שֶׁנִּתְּנוּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ (להלן טו יט-כא), כִּי כָל זֶרַע כְּנַעַן נִמְכַּר לְעֶבֶד עוֹלָם, וְהֵם שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ. אֲבָל נִתְחַלֵּף הַשֵּׁם בְּרֻבָּם בִּימֵי אַבְרָהָם, כִּי בְּכָאן נִכְתְּבוּ בַּשֵּׁם שֶׁקְּרָאָם אֲבִיהֶם בְּיוֹם הִוָּלְדָם, וְאַחֲרֵי שֶׁנִּפְרְדוּ בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵיהֶם נִקְרְאוּ בְּשֵׁמוֹת אֲחֵרִים, אוּלַי הֶעֱלוּ לָהֶם שֵׁם עַל שֵׁם הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ (רמב"ן על בראשית י':י"ג), וְכֵן "שֵׂעִיר הַחוֹרִי" (בראשית ל"ו:כ'), שֵׁם הָעִיר שֵׂעִיר, וְכֵן רַבִּים. אוֹ שֶׁהוֹלִידוּ הָעַרְקִי וְהַסִּינִי מִשְׁפָּחוֹת וְנִכְרְתוּ מֵהֶם, וּבְנֵיהֶם הָיוּ קֵינִי וּקְנִזִּי עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, וְהָיוּ לְרָאשֵׁי בָּתֵּי אָבוֹת, תִּקָּרֵא הָאֻמָּה בִּשְׁמָם, כַּנָּהוּג בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה קְרָאָם בַּשֵּׁם שֶׁהָיָה לָהֶם בִּימֵי אַבְרָהָם בְּמַתְּנָתוֹ. וּרְאָיָה לַדָּבָר כִּי הַחִוִּי הַנִּזְכָּר בְּכָאן אֵינֶנּוּ נִזְכַּר בְּמַתְּנָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְהוּא הָיָה מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז א) "וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם", וְכֵן בְּכָל מָקוֹם, וְיִמְנֶה הַכְּנַעֲנִי עִם בָּנָיו וְלֹא יִמְנֶה בָּהֶן רַק עֲשָׂרָה, כִּי אֶחָד מִבָּנָיו לֹא גָּבַר כְּאֶחָיו וְנִקְרָא עִם אֶחָיו בְּשֵׁם אָבִיו. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה צִידוֹן בְּכוֹרוֹ הַנִּקְרָא "כְּנַעֲנִי" עִם אֶחָד מֵאֶחָיו שֶׁלֹּא הָיָה לְגוֹי. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁהָיְתָה לְאַבְרָהָם, כְּדִכְתִיב (בראשית כ"ו:ג') "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל", וְהֵם מִבְּנֵי מִצְרַיִם, כִּי הַכָּתוּב אָמַר "לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים" (יהושע יג ג), כִּי כָּבְשׁוּ מִקְצָת הָאָרֶץ וְיָשְׁבוּ בָּהּ, וּבְכָאן תִּרְאֶה כִּי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידוֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה, וְאֵלֶּה עָרֵי פְּלִשְׁתִּים כִּי אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וְעַזָּה לָעַזָּתִי הִיא, וְכֵן "לְעַזָּה אֶחָד" (שמואל א ו יז), וְצִידוֹן לַפְּלִשְׁתִּים, דִּכְתִיב (יהושע יג ב ו) "כָּל צִידֹנִים אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ בְּנַחֲלָה", וְכָתוּב (יואל ד ד) "וְגַם מָה אַתֶּם לִי צֹר וְצִידוֹן וְכֹל גְּלִילוֹת פְּלָשֶׁת", וְאוּלַי שְׁאָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים לֹא הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל לְבַד אֵלּוּ חֲמֵשֶׁת סַרְנֵיהֶם. וְדַע כִּי אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבוּלוֹתֶיהָ מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי הִיא רְאוּיָה לְיִשְׂרָאֵל וְהִיא חֶבֶל נַחֲלָתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב ח) "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", אֲבָל נְתָנָהּ הקב"ה בְּעֵת הַפַּלָּגָה לִכְנַעַן מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ עֶבֶד, לִשְׁמֹר אוֹתָהּ לְיִשְׂרָאֵל, כְּאָדָם שֶׁמַּפְקִיד נִכְסֵי בֶּן הָאָדוֹן לְעַבְדּוֹ עַד שֶׁיִּגְדַּל וְיִזְכֶּה בַּנְּכָסִים וְגַם בָּעֶבֶד. וְעוֹד אֲבָאֵר בְּעֶזְרַת הָאֵל יִתְעַלֶּה (דברים ב כג):

וכנען ילד - ופוט לא כתב כאן. ואמרו רבותינו: [היינו] סבורים שנתבלעה משפחתו של פוט, עד שבא יחזקאל ופירש בפרשה, (צור) [כוש] ופוט ולוד. ושאל הרב ר' יוסף קרא את ר' שמואל: מאחר שלא נתבלעה משפחתו למה לא כתב [ו]פוט ילד? אמר) בפרשה זאת כתובים שבעים בנים מבני נח. מכאן אנו למדים שבעים אומות, שהרי כתוב בפרשה ומאלה נפרדו. ופוט וכל בניו לא היו אלא אומה אחת. ואילו אמר ופוט ילד פלוני ופלוני, היאך יכול לומר מאלה נפרדו דמשתמע כי הגוים היו נפרדים מבני נח? [ו]לפיכך פירש כל אחד ואחד, שאם כן, יהיה יותר משבעים לשון, לכך לא כתב ופוט ילד, לידע כי פוט וכל זרעו לא היו אלא לשון אחד.

וכנען ילד את צידן אחד עשר בנים היו לו ולבסוף הוא אומר ואחר נפוצו משפחות הכנעני. ללמדך שהאחד נעשה שתים והיו שנים עשר דוגמא יוסף שנחלק לשני שבטים ועל זה נאמר יצב גבולות עמים למספר בנ״‎י, שי״‎ב בני כנען נתנו לי״‎ב שבטים ומשה רבינו קראם שבעה הששה שהיו חשובים קרא להם שם בפני עצמם והאחרים כללם בשם אביהם הכנעני. על שם שבניו כבדו את אברהם אבינו בקנין מערת המכפלה.