בְּרֵאשִׁית א׳ · ל׳

וּֽלְכׇל־חַיַּ֣ת הָ֠אָ֠רֶץ וּלְכׇל־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל ׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת־כׇּל־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאׇכְלָ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃

במילים פשוטות

גם לבעלי החיים ניתן מזון מן הצומח: ״את כל ירק עשב לאכלה״. הפסוק משלים את מערכת המזון של הבריאה הראשונה, שבה כל היצורים ניזונים מן הצמחייה. כך נסגר מעגל הבריאה: עולם שלם, מסודר ומקיים את עצמו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּלְכָל חֵוַת אַרְעָא וּלְכָל עוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וּלְכֹל דְּרָחֵשׁ עַל אַרְעָא דִּי בֵהּ נַפְשָׁא חַיְתָא יָת כָּל יְרוֹק עִסְבָּא לְמֵיכָל וַהֲוָה כֵן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ. אֲבָל לְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וְלַבְּהֵמָה וְלָעוֹף נָתַתִּי אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה, מִינֵי הָעֵשֶׂב שֶׁאֵינָם זוֹרְעִים זֶרַע.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וְגוֹ׳. סָמַךְ הַכָּתוּב חַיַּת הָאָרֶץ עִם הָאֲמוּרִים בְּסָמוּךְ ״לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה״ וְגוֹ׳, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁנּוֹתֵן מַאֲכַל אָדָם לַבְּהֵמָה בְּהַשְׁוָאָה, וְגָמַר אֹמֶר לְאָכְלָה פַּעַם שְׁנִיָּה סָמוּךְ לְיֶרֶק עֵשֶׂב, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁאֲכִילַת בְּהֵמָה וְעוֹף אֵינוֹ אֶלָּא מֵעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. הַכַּוָּנָה הִיא כִּי לֹא בָּרָא ה׳ לִבְהֵמָה חַיָּה וְעוֹף אֶלָּא דַּוְקָא יֶרֶק עֵשֶׂב, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אִם אֵין יֶרֶק עֵשֶׂב נִמְצֵאת הַחַיָּה מֵתָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לָכֶם לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳. נִמְצֵינוּ אוֹמְרִים כִּי הָאָדָם יִחְיֶה מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ וּמִפְּרִי הָעֵץ, וְהַחַיָּה וְהָעוֹף מֵהָעֲשָׂבִים וְהַיְּרָקוֹת, וְאִם אֵין מִחְיָה מֵאֵלּוּ הֲרֵי מִחְיָתָהּ מִמַּאֲכַל אָדָם. וְיֵשׁ לִרְמֹז זֶה בְּאָמְרוֹ (דברים יא:טו) ״וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ״ וּבָזֶה ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ״, אֲבָל זוּלַת זֶה תֶּחְסַר הַשְּׂבִיעָה כִּי תֹּאכְלֶנּוּ הַחַיָּה וְהָעוֹף כִּי מְזוֹנוֹתָם מְזוֹנוֹתֶיךָ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל